7 באוקטובר שינה את חיינו כאומה וכיחידים. היום הקשה והנורא יצר מציאות חדשה עבור כולנו. מהר מאוד הבנתי שמה שהיה כבר לא יהיה. התפיסות, המחשבות - הכל השתנה ברגע.
מאז פרוץ המלחמה, העיר שאני עומד בראשה ספגה אבידות קשות ביותר. איבדנו 17 חיילים וחיילות שנהרגו, ועוד שני אזרחים שנרצחו במסיבת הנובה. התחושה מורכבת וקשה. כל הרוג הוא עולם ומלואו, האובדן עצום. הגאווה שחשתי תמיד על אחוזי הגיוס הגבוהים של תושבי העיר, במיוחד ליחידות הקרביות, הפכה למציאות כואבת במיוחד.
מצאתי את עצמי בכל שבוע מגיע להלוויות, משתתף בצער ובכאב של משפחות שכולות שאיבדו את היקר להן מכל. דווקא דרך כאבם וכאב הקהילה, למדתי על עוצמת האחדות שיש בנו, שותפות הגורל והאומץ. במיוחד נוכחתי להקרבה הבלתי נתפסת שהדור הצעיר שלנו, אלו שהתייחסנו אליהם עד היום כ"דור הטיק טוק", לימד אותנו. הדור הזה, שבעבר לעיתים נתפס כאדיש ומנותק, הוכיח את עצמו כדור הגבורה והנתינה ברגעי האמת. ברגע הקריטי, הם התייצבו ראשונים, מוכנים לתת הכל למען המדינה, להקריב את הכל ללא שאלות.
מה נשתנה בחצי שנה? כל הטורים, כל הסיפורים | פרויקט מיוחד
אחד הדברים שהשתנו - או נכון יותר לומר, התחדדו עבורי מאוד - הוא התפיסה שלי את הדור הצעיר, שאני קורא לו דור הניצחון; אלה שאני רוצה שיובילו איתנו את ישראל החדשה שלאחר המלחמה.
התובנה הזו מחייבת אותנו, כחברה וכמנהיגים, להעמיד את דור הניצחון הזה במרכז. אני רואה בכך היום משימה אישית שלי להבטיח שההקרבה שלהם לא תהיה לשווא. אנחנו חייבים לוודא שהמדינה תעמוד בחובה אליהם - תשקיע בהם, תבטיח שיוכלו לחיות חיים טובים ומשמעותיים בארץ. זה כולל לא רק ביטחון והשקעה בחינוך אלא גם דאגה לבריאות הנפש, הזדמנויות תעסוקתיות, דיור נגיש ותמיכה ביזמות.
חג שלא היה כמותו בתולדות המדינה: כך נחגוג את פסח 2024
כל אחד מסיפוריהם של אנשי המילואים העצמאים, שנאלצו לסגור את עסקיהם בגלל התגייסותם לשירות המילואים והיעדר הסיוע מהמדינה, צבט את ליבי. בלתי מתקבל על הדעת שאנשים המתגייסים לשרת את המדינה ישלמו מחירים אישיים כאלו. אנחנו חייבים להם הרבה יותר.
עכשיו הפירמידה חייבת להתהפך. בראשה נציב את המשרתים בצבא, את הלוחמים. נדאג להם לזכויות יתר לפני כולם.
יותר מכל אני מרגיש שאנחנו חייבים לדור הצעיר את האחדות שלנו. לא לאפשר לשום גורם חיצוני להפריד בינינו, וביתר שאת, לא לתת לשום גורם פנימי לעשות כן.
מה נשתנה בחצי שנה: פרויקט מיוחד בוואלה
אנו יודעים שהאויבים שלנו ביקשו לנצל את מה שהם פירשו כחולשה פנים-ישראלית היסטורית. האסון שחווינו מחייב אותי, את כולנו, לעשות את חשבון הנפש ולנהוג אחרת מעתה והלאה. רק כך נוכל לבנות ישראל חדשה ולהגיע לתקומה.
לפני המלחמה, הייתי מאלו שיצאו וקראו לעצור את הסחרור העצום ואת הקיטוב החברתי שבהם היינו נתונים. קראתי לצדדים לעצור, לשבת ולדבר האחד עם השני, והזהרתי שאנחנו דוהרים לפתחה של תהום. כעת נראה שהשיח המפלג ששלט פה לפני המלחמה, מוצא את דרכו חזרה לקדמת הבמה. אסור לנו לתת לו להזדחל שוב פנימה ולהרוס אותנו מבפנים. האויבים שלנו רק מחכים לראות אותנו מתפרקים. זה יהיה הניצחון שלהם. הבטחתי לעצמי, מאז 7 באוקטובר, שבכל מקום שבו אהיה ואפעל - בעיר שלי, בשלטון המקומי ומול הממשלה - לא אתן לשיח המתלהם והאגו להוביל אותנו, אלא נאפשר, רק דרך רצון אמיתי, לפעול יחד למען המדינה שאני כל כך אוהב. בשלטון המקומי אנחנו מצליחים להניע תהליכים ולהגיע להישגים, לפעול למען האזרחים רק באמצעות האחדות שאנחנו מציגים. למרות הדעות השונות, למרות המגזרים השונים, יחד ננצח.
מה נשתנה בחצי שנה? כל הטורים, כל הסיפורים | פרויקט מיוחד