יום האישה 2023: נשות השלטון המקומי שוברות את תקרת הזכוכית

אחת השאלות הראשונות שנשאלו בפאנל מנהלות השלטון המקומי באולפן וואלה! מדוע עדיין בשנת 2023 צריך לציין את יום האישה כיום מיוחד על לוח השנה, האם לא התקדמנו מספיק להעניק שיוויון הזדמנויות שווה לנשים וגברים, אך מסתבר כי דווקא בממשלה הנוכחית, ישנה העדרת נשים מובהקת מתפקידים בכירים ומסתבר שיש עדיין צורך ממשי לציין את החשיבות של שמירה על זכויות הנשים, גם בשנת 2023.

לקראת יום האישה הבינלאומי 2023, התכנסו לאולפן וואלה! לפודקסט 'מדברים מהשטח' של המרכז לשלטון מקומי, שלוש מנהלות בכירות להביא את סיפורן המיוחד ומלא ההשראה. אילנית דהאן גדש, ראש מינהל לימודים מוניציפליים, ענת קאופמן, מנהלת מחלקת פרויקטים במינהל קשרי חוץ וענת לובזנס, ראש מינהל כלכלה.

"מתוך הסיפור האישי שלי שיכול לתת השראה לנשים צעירות ובכלל, נולדתי במעלות עיריית פיתוח בשנות ה 70, שזה היה הארד קור פריפריה. הייתי ילדה עם קשיי לימוד מאוד קשים ומובהקים, שכל מורה הגדיר אותי 'היא מסוגלת אבל לא רוצה', לצערי למרות שניסיתי מאוד, לא הצלחתי לסיים 12 שנות לימוד, אני לא יודעת איך אבל התקבלתי לתפקיד משמעותי. אז הבנתי שזה לא שיש לי משהו שכלי אלא שיש לי קושי , השלמתי בגרויות, המשכתי לתואר ראשון, ואז לתואר שני והחלטתי לקחת את החיים שלי למקום אחר, עבדתי מאוד מאוד קשה להגיע למקום שהגעתי אליו. ביום הראשון שלי במרכז לשלטון מקומי, לפני 18 שנים, אמרתי לצוות, יום אחד אני אנהל את המינהל הזה, עברו 11 שנים והתמניתי לראש מינהל לימודים מונצפאליים, אנחנו מכשירים את עובדי הרשויות המקומיות עם 12 אלף משתלמים בשנה ועבורי זאת סגירת מעגל שלי עם עצמי, מילדה שבקושי הצליחה ללמוד ותמיד אספה את עצמה להגיע לנהל את מערך הלימודים של השלטון המקומי".

"אנחנו בימים כאלה, שיש איום על זכויות נשים, זכויות להט"בים, ולכן צריך להמשיך לציין את יום האישה וחודש האישה.. ובעידן הזה שאנחנו קצת מבולבלים ולא יודעים פנינו לאן, צריך להמשיך לקדם את זכויות הנשים וזכויות האדם באשר הם ולא ללכת אחורה בנושא הזה. ושמדברים על ניפוץ תקרת הזכוכית, אני אומרת לא לפחד מהפחד".

"נכסתי לתפקיד ראש מינהל שאני נמצאת בהיריון. אני מסתכלת על אמא שלי, שהיא גם אשת קריירה שמספרת שכל המשכורת שלה היא שילמה למטפלת לאורך שנים. במטרה לא להפסיק את העבודה המקצועית שלה, בכדי שהיא תוכל להתקדם. היא תמיד אמרה השאלה זה לא מה יהיה עכשיו, אלא לאיפה אני אחזור עוד עשר שנים , אם אני אחכה שתגדלו ותוכלו להיות עם פחות עזרה בבית. הרבה מהחברות שלי גדלו, שהאמא עבדה במשרה חלקית, יותר נוחה, נמצאת בבית לתת צהרים... אצלי בילדות היינו הרבה עם מטפלת כי אמא שלי, עבדה במשרה מלאה, עם קריירה אקדמית, הרבה טיסות לחו"ל. זה שיש מודל כזה, אני הסתכלתי מה מעניין אותי לא איזה מגבלות יש לי. אני עדיין רואה היום נשים ששואלות את עצמן איך אני משלבת את זה, משפחה וקריירה ולא איך הבית משלב את זה".