טלי צ'רנר, מנהלת חטיבת התרבות, מובילה עשייה תרבותית ענפה המשלבת בין יצירה אמנותית, פיתוח יוזמות תרבותיות וחיבור לקהילה. במסגרת תפקידה היא שותפה לעיצוב חזון התרבות, לקידום פעילות אמנותית מגוונת ולהנגשת עולם התרבות לקהלים רחבים.
לצד זאת, היא מובילה את הפעילות התרבותית של היכל התרבות מאיר ניצן בראשון לציון, ובכלל זה את עונת המנויים החדשה, המציעה לקהל מפגש עם מיטב היצירה הבימתית, לצד חוויית תרבות עשירה, מגוונת ורלוונטית לתושבי העיר.
מה עומד במרכז העשייה של חטיבת התרבות ומה החזון שמוביל אתכם?
אני מאמינה שתרבות היא הרבה מעבר לבילוי או לשעות פנאי. היא חלק בלתי נפרד מאיכות החיים, מהזהות העירונית ומהיכולת של אנשים להרגיש שייכים למקום שבו הם חיים. העשייה שלנו נגזרת מהמדיניות שמוביל ראש העירייה, רז קינסטליך, הרואה בתרבות מרכיב משמעותי באיכות החיים של התושבים ובחיזוק החוסן והקהילתיות בעיר.
התפקיד שלנו הוא לתרגם את המדיניות הזו לעשייה מקצועית, איכותית ונגישה, שמגיעה למגוון קהלים, בכל הגילים ובכל רחבי העיר. אחד הדגשים המרכזיים במדיניות העירונית הוא להביא את התרבות גם אל התושבים ולא רק לצפות שיגיעו אליה. לכן, לצד מוסדות התרבות וההיכל, אנחנו משקיעים בפסטיבלים, באירועי חוצות ובפעילות תרבותית במרחב הציבורי ובשכונות.
ראשון לציון היא עיר גדולה, מגוונת ומתפתחת, והאתגר שלנו הוא ליצור היצע תרבותי רחב, שמשלב בין המוכר והאהוב לבין החדש והמפתיע, בין מופעי ענק למפגשים אינטימיים ובין בידור איכותי לתוכן שמעורר מחשבה ושיח. מבחינתי, תרבות טובה לא מסתפקת בלמלא אולמות. היא מעשירה את חיי האנשים ומעניקה לעיר את האופי והייחוד שלה.
מה מייחד את היכל התרבות שלכם לעומת היכלים אחרים בארץ מבחינת חזון, תוכן וחוויית הקהל?
הייחוד שלנו נמצא בחיבור בין איכות אמנותית, אוצרות תוכן מוקפדת וחוויית קהל שלמה. אנחנו אמנם לא תיאטרון יוצר, אבל בהחלט גוף שאוצר תוכן. בחירת הרפרטואר נעשית מתוך היכרות עמוקה עם הקהל, הקשבה להעדפותיו ורצון להרחיב עבורו אופקים.
אני תמיד אומרת שהקהל לא רוכש רק כרטיס להצגה הוא בוחר להקדיש לנו ערב מזמנו, לצאת מהבית, להיפגש ולבלות. לכן האחריות שלנו היא להעניק לו חוויה שמתחילה הרבה לפני שהמסך עולה. מהתפיסה הזו נולדו מיזמים כמו סדרת "תה-אטרון", המשלבת אירוח, מפגש חברתי, שיח מקדים והצגה איכותית וסדרת "הצגה פעילה" לילדים, שבה החוויה מתחילה כבר במבואה עם סדנאות, משחקים ודמויות מעולם התוכן של ההצגה.
אנחנו גם ממשיכים לפתח את המרחב שמסביב להיכל. החזון הוא להפוך את הרחבה החיצונית למרחב תרבותי פתוח ונגיש, שבו יתקיימו פעילויות המתכתבות עם המתרחש בתוך האולמות, לצד אפשרויות בילוי ואירוח נוספות. ומעל הכול, יש מרכיב אחד שאני מקפידה עליו במיוחד היחס האנושי, השירות, קבלת הפנים, הנראות ותשומת הלב לפרטים הקטנים. אני רוצה שכל מי שנכנס להיכל ירגיש שלא חשבנו רק על ההצגה שיראה, אלא גם עליו.
מה צפוי לקהל בעונה החדשה של היכל התרבות, ומה היו השיקולים בבנייתה?
בניית עונה היא בעיניי מלאכת אוצרות לא אוסף מקרי של הצגות ומופעים, אלא יצירת תמהיל שיש בו איזון, גיוון, איכות ואמירה. העונה החדשה מציעה רפרטואר עשיר, המשלב דרמות מרגשות, קומדיות חכמות, מחזות זמר, מוזיקה ומפגשים אמנותיים מסקרנים.
בין ההצגות אפשר למצוא את "מורדות" העוסקת באומץ נשי ובסולידריות, את "אוי אלוהים" של ענת גוב, המשלבת הומור ושאלות קיומיות, ואת "שלום בית", קומדיה משפחתית על מערכות יחסים ובחירות בחיים.
לצידן נציג גם הפקות מוזיקליות מרשימות כמו "גבירתי הנאווה".
בתחום המוזיקה נמשיך עם סדרת גיל שוחט, המפגישה בין עולמות מוזיקליים ואמנותיים שונים, ועם סדרת הנוסטלגיה האהובה. השיקולים בבניית העונה משלבים איכות אמנותית, רלוונטיות, מגוון והקשבה לקהל.
לצד כל אלה, אני מאמינה שיש לנו גם אחריות להוביל ולהעז, ולא רק להיענות לביקוש.
הרי אם נציע לקהל רק את מה שהוא כבר מכיר ואוהב, לא באמת מילאנו את תפקידנו כמובילי תרבות.
מה החשיבות של היכל התרבות והפעילות התרבותית עבור חיי הקהילה בעיר?
אני רואה בהיכל התרבות הרבה יותר ממקום שמארח מופעים הוא מרחב של מפגש אנושי, כזה שמחבר בין אנשים, דורות, ועולמות שונים. יש משהו מיוחד באולם שבו מאות אנשים יושבים יחד, צוחקים מאותן סיטואציות, מתרגשים מאותו רגע, וכל אחד יוצא עם מחשבה או תחושה משלו.
במיוחד בתקופה המורכבת שאנחנו חיים בה, התחדדה ההבנה שתרבות אינה מותרות, היא מאפשרת לנו לרגע להניח בצד את החדשות והדאגות, לנשום, לצחוק, להתרגש ולמלא מצברים. אני רואה את זה בקהל שלנו, באנשים שהפכו את הביקור בהיכל למסורת, בחברויות שנוצרות סביב המופעים ובמשפחות שמגיעות יחד, לעיתים שלושה דורות, ובעידן שבו אנחנו מחוברים כל הזמן למסכים, יש בעיניי ערך עצום למקום שמזכיר לנו כמה טוב פשוט להיות יחד.
אילו מופעים או אירועים בעונה החדשה את באופן אישי הכי מצפה לראות?
זו שאלה קצת לא הוגנת למי ששותפה לבחירת הרפרטואר, כמעט לכל הפקה יש סיפור וסיבה שבגללם בחרנו להביא אותה ובכל זאת, יש כמה הצגות שמסקרנות אותי במיוחד. "להתראות ותודה על הקרמשניט" של תיאטרון הבימה, בכיכובם של יונה אליאן קשת וטוביה צפיר, היא אחת מהן. מעבר למפגש הבימתי של שני שחקנים נפלאים, זו דרמה קומית שנוגעת ברגישות ובהומור, בזוגיות ארוכת שנים, במשפחה, בפרידה, ובבחירות שאנחנו עושים לאורך החיים.
אני אוהבת תיאטרון שלא חושש לעסוק בנושאים מורכבים, אבל יודע לעשות זאת גם בחיוך. אני מצפה גם ל"ללכת שבי אחריו" של בית ליסין זהו סיפור מעורר השראה על כוחו של מחנך לעורר בתלמידיו סקרנות, מחשבה עצמאית ואומץ לבחור את דרכם. בעיניי, זה סיפור שהמסרים שלו רלוונטיים בכל גיל. ומסקרנת אותי מאוד גם "אגממנון" של הקאמרי, שמחזירה אל הבמה טרגדיה יוונית ומציפה שאלות על מנהיגות, אחריות, מוסר והמחיר של החלטות.
זו בעיניי דוגמה נפלאה לכך שיצירה קלאסית יכולה להיות אקטואלית ונוקבת גם אלפי שנים אחרי שנכתבה. אני אוהבת את העובדה שבאותה עונה אנחנו יכולים להציע לקהל יצירות שונות כל כך זו מזו זה בדיוק היופי בתיאטרון איכותי: הוא יכול להצחיק, לטלטל, להפתיע ובעיקר להשאיר אותנו עם משהו לחשוב עליו בדרך הביתה.
מה את מאחלת לעצמך בשנה הקרובה?
קודם כול, אני מאחלת לכולנו שנה שקטה וטובה יותר, שנה שבה נוכל לחזור קצת יותר לשפיות, לשמחה ולדברים הפשוטים והיפים בחיים. ברמה האישית והמקצועית אני מאחלת לעצמי להמשיך להיות סקרנית, לחדש, להעז ולא לאבד את התשוקה לעשייה.
אני מאוד אוהבת את מה שאני עושה, אבל גם מאמינה שאסור לנו להתאהב יותר מדי במה שכבר הצליח, צריך לדעת להשתנות, להקשיב, לזהות הזדמנויות ולהמשיך לאתגר את עצמנו. אני מאחלת לעצמי להמשיך לעבוד עם אנשים טובים, יצירתיים ומסורים, כי שום הצלחה אינה של אדם אחד, ולראות את הקהל שלנו חוזר שוב ושוב מתוך בחירה אמיתית. והכי חשוב, להמשיך להתרגש כי כל עוד אני מתרגשת מהעשייה, מהקהל ומהרגעים המיוחדים שנוצרים באולם, אני יודעת שאני נמצאת במקום הנכון.