בחוף תל ברוך שבצפון תל אביב מתכנסת מספר פעמים בשבוע קבוצת גולשים לפעילות משותפת. למי שחולף במקום זו עשויה להיראות כמו עוד קבוצת ספורט שנפגשת בים, אך עבור חברי הקבוצה מדובר בהרבה יותר מכך.
לוחמים, לוחמות, אנשי כוחות הביטחון ונפגעי פעולות איבה המתמודדים עם השלכות הטראומה מגיעים לכאן כחלק מתהליך שיקום שנועד לסייע להם לשוב בהדרגה לשגרת החיים. עבור רבים מהם, המפגשים בים הם הזדמנות לחזק את האמון בעצמם, ליצור מחדש קשרים חברתיים ולמצוא מרחב בטוח להתמודדות.
הפעילות שמתקיימת במספר חופים נוסף במרכז הארץ, נערכת במסגרת עמותת "גולשים ללא גבולות", הפועלת לשיקום מתמודדי פוסט טראומה באמצעות גלישת גלים, ליווי אישי וקהילה תומכת. מאז מתקפת ה-7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיה, חלה עלייה משמעותית במספר הפונים לעמותה, ובמקביל להימשכות הלחימה ממשיך להתרחב גם מעגל האנשים המבקשים להשתלב במסגרת שיקומית ארוכת טווח.
בבסיס פעילות העמותה עומדת התפיסה שלפיה גלישת גלים יכולה לשמש כלי שיקומי משמעותי כחלק מתהליך ההחלמה. השהייה בים, המאמץ הפיזי והצורך להתרכז בכל רגע מחדש בתנועה של הגלים מאפשרים למשתתפים להתנתק, ולו לזמן קצר, מהדריכות המתמשכת ומהעומס הנפשי שמלווה אותם.
לצד החוויה הפיזית, הפעילות מסייעת בהשבת תחושת השליטה, בחיזוק הביטחון העצמי ובהתמודדות הדרגתית עם אתגרים. בעמותה מדגישים כי הגלישה אינה מחליפה טיפול רפואי או נפשי, אלא משתלבת בו ככלי שיקומי משלים.
"הים לא מוחק את הטראומה, אבל הוא מעניק הפוגה ממנה", אומר איתי אקסלרוד, ממייסדי עמותת "גולשים ללא גבולות". "אנחנו רואים אנשים שמגיעים אחרי תקופה ארוכה שבה הם מתקשים לצאת מהבית, לישון או להיות בחברת אנשים. בתוך המים קורה משהו אחר. הם מתחילים להרגיש שוב מסוגלים, חוזרים לסמוך על עצמם ובעיקר מבינים שהם לא צריכים להתמודד לבד."
מעבר לגלישה עצמה, אחד המאפיינים הבולטים של העמותה הוא מודל הפעילות שלה, שנבנה מתוך ההבנה שטראומה אינה פועלת לפי נהלים. בניגוד למסגרות רבות, ההצטרפות אינה מותנית בהכרה של משרד הביטחון, בהפניה או באישור רשמי. כל לוחם, לוחמת, איש כוחות הביטחון או נפגע פעולת איבה הזקוק לעזרה יכול להצטרף, גם אם הוא עדיין נמצא בעיצומם של הליכי ההכרה הממושכים.
לדברי אקסלרוד, ההחלטה נולדה מתוך המציאות בשטח. "אנשים לא יכולים להמתין חודשים או שנים עד שיקבלו הכרה כדי להתחיל לקבל תמיכה. המצוקה שלהם קיימת מהרגע הראשון, ולכן גם המענה צריך להיות מיידי. מבחינתנו, הדלת פתוחה לכל מי שזקוק לנו."
עיקרון נוסף שמייחד את פעילות העמותה הוא שאין לה "קו סיום". המשתתפים אינם מוגבלים במספר המפגשים או במשך הזמן שבו יוכלו לקחת חלק בפעילות. יש מי שמגיעים לכמה חודשים, ויש כאלה שממשיכים להגיע גם שנים לאחר מכן. ההבנה היא שתהליך השיקום אינו אחיד, וכל אדם זקוק לקצב אחר כדי לבנות מחדש ביטחון, יציבות ושגרה.
הפעילות עצמה מתקיימת בקבוצות קטנות, כאשר כל משתתף מלווה על ידי מדריך אחד על אחד. הקשר אינו מסתכם בשיעור גלישה, אלא כולל היכרות אישית, שיחות וליווי מתמשך. עם הזמן נוצרות חברויות שממשיכות גם מחוץ לחוף, והקהילה הופכת לרשת תמיכה שמלווה את המשתתפים ביומיום.
אחד הסממנים הייחודיים של העמותה הוא שגם המדריכים עצמם אינם מגיעים תמיד מעולם הגלישה בלבד. לא מעט מהם הגיעו בעבר כחניכים לאחר שהתמודדו בעצמם עם פוסט טראומה, עברו תהליך שיקום במסגרת הפעילות, ובהמשך בחרו להישאר ולהוביל אחרים. עבור משתתפים חדשים, המפגש עם אדם שכבר צעד בדרך דומה מעניק תחושת הזדהות ותקווה שקשה לייצר באמצעים אחרים.
אקסלרוד מסכם כי בסופו של דבר, הגלישה היא רק תחילתו של הסיפור. "אנחנו לא מלמדים אנשים רק לגלוש. אנחנו יוצרים מקום שבו הם יכולים להרגיש בטוחים, שייכים ומובנים. הים מעניק תחושת מסוגלות, אבל מה שמחזיר אנשים לחיים הוא הידיעה שיש סביבם קהילה שממשיכה להיות שם גם אחרי שיוצאים מהמים."