ריאן, המתגורר כיום ב"עדי ירושלים", היה ילד בריא, סקרן ומלא חיים עד התאונה שהותירה אותו תלוי במכונת הנשמה ובסיוע צמוד סביב השעון. למרות מצבו הרפואי המורכב, הוא מתקשר באופן מלא, חד מחשבה, דובר ערבית, עברית, אנגלית וטורקית, ואף לומד עם מורה פרטית כדי להמשיך לפתח את כישוריו.
לפני כחודש, במהלך שיעור שגרתי, סיפר למורה שלו על משאלה אחת: לראות את הים.
"הוא אמר שהוא רוצה לראות את הים", סיפר לוואלה מוישי בן זאב, אחראי מחלקת המונשמים ב"עדי ירושלים". "הוא אפילו לא היה בטוח אם הוא זוכר שראה ים מאז התאונה. זו הייתה בקשה פשוטה, אבל עבור ילד במצבו מדובר במבצע מורכב מאוד".
מרגע שהבקשה הגיעה לצוות, החלו ההכנות. יציאה של ילד מונשם ממסגרת רפואית דורשת תכנון קפדני, ציוד מתאים וליווי רפואי צמוד. "פנינו למד"א והם נרתמו מיד", סיפר בן זאב. "יש הרבה סיכונים, מקשיי נשימה ועד תקלות בציוד ההנשמה. בשטח אין תמיד את המענה שיש בתוך המסגרת הרפואית. זה מורכב ומפחיד, אבל ידענו שאנחנו חייבים לנסות".
ביום שלישי האחרון יצא ריאן לדרך, בליווי אחות מ"עדי ירושלים" וצוות פרמדיקים של מד"א. אחרי שעות של תיאומים והיערכות, הוא הגיע אל חוף הים, שמע את רחש הגלים, הריח את מי המלח וראה שוב את האופק הכחול.
"המחלקה שלנו נפתחה כדי לתת לילדים כמו ריאן הזדמנות למצות את היכולות שלהם", אמר בן זאב. "בריאות היא לא רק טיפול רפואי. חלק מהשמירה על מצב נפשי ובריאותי תקין הוא לאפשר לילד לחוות, לחלום ולהגשים. לכן הוצאנו אותו לים".
לדבריו, הצוות אינו מחליף את המשפחה, אך הופך לחלק בלתי נפרד מחיי הילדים. "אנחנו לא במקום המשפחה, אבל אנחנו בהחלט משפחה נוספת. אנחנו איתם 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. המטרה שלנו היא לא רק שהם יישארו בחיים, אלא שהם ימצאו את החיים".
בן זאב סיכם: "זו תחושת סיפוק עצומה. מדובר בילדים שהחיים התאכזרו אליהם בצורה בלתי נתפסת. ואם אנחנו יכולים לתת להם רגע אחד של נחת, של אושר, של חופש, זה הדבר הכי יפה שיש".