אזרחי ישראל מייצרים יותר ויותר פסולת בכל שנה. זו עובדה פשוטה - אבל מאחוריה עומדת שאלה גדולה: מי מנהל את משק הפסולת של מדינת ישראל, ואיך עושים זאת נכון?
משק הפסולת שלנו בהחלט זקוק לרפורמה. דו"ח מעקב של מבקר המדינה מיולי 2025 קבע באופן מפורש, ששטחי ההטמנה הקיימים לפסולת, פתרון הקצה הכמעט בלעדי כיום בישראל, צפויים להיגמר כבר ב-2026. המשמעות היא שלא יהיה לאן לפנות פסולת לאחר הטיפול בה בתחנות המיון והמעבר.
ההשלכות הן רחבות: כל שרשרת הטיפול בפסולת תיפגע קשה. רשויות מקומיות יתקשו לפנות אשפה מתחומן לפי מה שנדרש, כי תחנות המעבר שאמורות לקלוט ולמיין אותה יהיו חסרות פתרון קצה מספק ויציב. מצב זה יביא לתמונות מדאיגות של אשפה נערמת ברחובות הערים.
כדי להתמודד עם האתגר העצום הזה, המדינה חייבת לקדם פתרונות לטווח הקצר והמיידי, ופתרונות קצה מתקדמים לטווח הארוך. בטווח המיידי, חייבת המדינה להכשיר עוד שטחים להטמנת פסולת. זה כמובן לא אידיאלי ומזהם, אבל החלופה גרועה בהרבה. בהיעדר פתרון אחר, מצב זה הוא בלתי נמנע ומחויב המציאות, לפחות לשנים הקרובות.
כדי להצליח ברפורמה ולשפר בצורה אמיתית את משק הפסולת שלנו, חשוב לומר דבר ברור: רפורמה טובה לא מתחילה מאפס. היא נשענת על מה שכבר עובד באופן משביע רצון!
בגוש דן פועל מזה 60 שנה איגוד ערים דן שמנהל משק פסולת אזורי מתפקד שמשרת 30 רשויות מקומיות בהן מתגוררים כ-2 מיליון תושבים! מדובר בגוף שמטפל בכ-4,000 טונות של פסולת מדי יום - קרוב לרבע מהפסולת העירונית בישראל. בכל 2025 קלטנו בפארק המיחזור חירייה כ-1.276 מיליון טונות פסולת, הצלחנו למיין מתוך הכמות הזו כ-65.5%, ולבסוף להביא למיחזור של כ-32%.
יש לנו תכניות מוגדרות למתקנים נוספים בשנתיים הקרובות, שיאפשרו לנו למיין 100% מהפסולת ולהגדיל את היקף המיחזור ל-50%. לאור העומס בתחום הפסולת והגדילה המתמשכת של האוכלוסייה שתייצר עוד ועוד פסולת, לתכניות אלה תפקיד חשוב מאד בייצוב הספינה כולה.
גם תחת מתקפות הטילים היומיומיות מאיראן ולבנון, אנחנו בחירייה לא מפסיקים לעבוד לרגע. אנחנו ממשיכים לתת שירות לרשויות המקומיות כדי שגם בימי מלחמה, איכות החיים של תושביהן לא תיפגע. מתקפות טילים הן לא תרוץ לאי-פינוי והצטברות פסולת ברחובות. זה אולי נשמע כמו דבר שולי ביחס למציאות הרחבה, אבל מדובר בלא פחות מניצחון לנורמאליות. ככה החיים ממשיכים.
מכאן, שברור שבמשק הפסולת המאותגר שקיים כיום, שחקן אזורי כזה עושה את ההבדל בין המצב הקיים להתדרדרות של כל התחום למחוזות העולם השלישי. המסקנה הברורה מכך, היא שלמנגנונים אלה כדוגמת איגוד ערים דן לתברואה אמור להיות תפקיד מרכזי וחשוב בכל רפורמה שתקודם בתחום.
העמדה שלי ברורה: המדינה צריכה לקבוע מדיניות, יעדים וכללי משחק ארציים. כאשר קיימת מערכת אזורית יציבה, מקצועית ומתפקדת, חשוב שהמדינה תחזק אותה, תיתן לה עוד סמכויות ותשכפל אותה כדגם מוצלח גם לאזורים אחרים.
משק הפסולת בישראל שנמצא לפני קריסה זקוק לרפורמה. הוא זקוק לתכנון ארוך טווח, לוודאות כלכלית ולהשקעות בתשתיות.
אבל רפורמה חכמה חייבת לשלב בין רגולציה ארצית לבין ניסיון תפעולי מהשטח. היא צריכה להגן על השקעות ותשתיות קיימות, לשמור על רציפות השירות לרשויות ולתושבים, ולאפשר לגופים אזוריים מקצועיים להמשיך להוביל.
איגוד ערים דן לתברואה הוא דוגמה לכך שאפשר לנהל משק פסולת אזורי מתקדם, יעיל ובר-קיימא. אם רוצים לבנות את משק הפסולת של העתיד - צריך להתחיל מהמערכות שכבר עובדות היום ולתמוך בהן.
אנחנו מבחינתנו עומדים תמיד לרשות קובעי המדיניות והרגולטורים במתן סיוע מקצועי ונשמח להוות דגם שעל בסיסו יוקמו מערכות ניהול אזוריות דומות כדי להציל את משק הפסולת ולהביא אותו לסטנדרטים איכותיים הרבה יותר למען אזרחי ישראל והסביבה של כולנו.
ראובן לדיאנסקי הוא יו"ר פארק המיחזור חירייה - איגוד ערים דן לתברואה ומשנה לראש עיריית ת"א - יפו