טור דעה: מהשטח לתודעה - עשרת הדיברות לניצחון בזירה הציבורית

בימים האחרונים אנו נחשפים למספר סימנים שהמלחמה עם איראן לקראת הסוף. נשיא ארה"ב, טראמפ, שהוא בעצם המנהל הראשי של הזירה, הצבאית וגם הציבורית, מתחיל להכין את דעת הקהל לסיום. לא מיידי, לא באבחה אחת, אבל לא רחוק.

הרבה מאוד מטרות הותקפו על ידי חיל האוויר שלנו, שאין כמוהו בעולם, יחד עם כוחות פיקוד המרכז של ארה"ב, סנטקום - כוחות של מעצמה עולמית, עם יכולות צבאיות קטלניות. סביר שמטרות האיכות הותקפו ראשונות. ובהמשך הותקפו גם מטרות נוספות שאולי אינן משמעותיות ישירות לביטחון הלאומי הישראלי אך בהחלט משמעותיות למצב הגיאו-פוליטי-מדיני של האזור כולו, ואולי אף ברמה הגלובלית. מטרות המלחמה כפי שהגדירה ממשלת ישראל ברורות: ריסוק תוכנית הגרעין של איראן; ריסוק התוכנית הבליסטית של איראן; ויצירת תנאים שיאפשרו לעם האיראני לקחת את גורלו בידיו.

בכל הקשור לתוכנית הגרעין של איראן, אני מעריך שהותקפו לא מעט מטרות איכות שהאטו או סיכלו חלקים בתוכנית. האם השכלנו לרסק את כל תוכנית הגרעין האיראנית? אנחנו לא יודעים מספיק. אני מקווה שכן, אחרת במה הועילו חכמים בתקנתם? זו הרי המטרה המרכזית של המלחמה הזאת. להלכה, ב"עם כלביא" התבשרנו שהתוצאה הסופית אכן הייתה כך, למעשה, יצאנו למלחמה 'משלימה' בדיוק על זה, חודשים עם תום הקודמת. ויש עוד דבר משמעותי: מה עם האורניום המועשר של איראן? הרי תוך זמן קצר הוא יכול להפוך לראש קרבי גרעיני. האם המלחמה יכולה להסתיים כשהחומר הזה נשאר שם?.

לסעיף ריסוק התוכנית הבליסטית של איראן, אני יותר אופטימי, אולי משום שהתפרסמו יותר פרטים ואנו יודעים יותר. הותקפו בסיסי טילים ומשגרים, הותקפו מפעלי הייצור שלהם, האחסנה שלהם והמפעילים שלהם. הידע הזה נוסך ביטחון שהמטרה הזו שהוגדרה למלחמה, מבוצעת היטב, ולראיה גם הפחתת הירי של טילים מאיראן למטרות מחוצה לה, לא רק לישראל. ולמטרה השלישית, שעוסקת בייצור התנאים לעם האיראני לקחת את גורלו בידו, היא תיבחן רק במבחן התוצאה.

בשנים האחרונות היינו עדים למספר התקוממויות ברחבי העולם. בדרך כלל הן לא הגיעו אחרי פעילות צבאית מלחמתית אלא בסוף תהליך ארוך בו העם הבין את מצבו, זיהה את הלכי הרוח במשטר, אגר אומץ וכוחות עממיים המוניים, והחליט שדי לו. הוא מבקש משטר אחר. כזה שיפעל עבור העם ולא עבור שרידות המשטר. אז כן, ה'ריכוך' הצבאי כנגד מטרות משטריות הוא חשוב ונכון, אך האם זה יהיה הטריגר ליציאת ההמונים להחלפת המשטר? לא בטוח, הוא יכול לסייע.

הניתוח הזה כנראה מייצג דעת קהל בזירה הציבורית שרצוי לקחת בחשבון. הוא נבנה בעיקר באמצעות המידע שאנו מקבלים מקברניטי המדינה וקברניטי הצבא של ארהב וישראל בזירה הציבורית - ראיונות, מסיבות עיתונאים, הופעות פומביות, סיקור סיורים ופגישות, הסברה מדינית וקשרי ממשל.

הוא ניזון לא רק ממה שנאמר אלא גם ממה שלא נאמר. הוא ניזון ממנהיגי דעה שמגיעים לביקורים בארץ בעת זו וגם מאלה שלא מגיעים. כל אלה הם מרכיבים בניהול הזירה הציבורית, שאמורים להביא לציבור ידע, הבנה, קביעת עמדות ולייצר דעת קהל שתלווה את הזירה הציבורית, שתייצג את הנרטיב האמיתי הרצוי, כזה שילווה את ניהול הזירה הצבאית והזירה המדינית. ויקבע את הנרטיב של המלחמה לכשתסתיים.

ביום שישי, 20 במארס, 2026 קיבלנו המחשה חדה לעוצמתה של הזירה הזו. טילים ששוגרו מאיראן לעבר ירושלים ונפלו בסמוך להר הבית. לא מדובר רק באירוע מבצעי, אלא אירוע תודעתי בעל פוטנציאל אסטרטגי.

הר הבית הוא אחד הסמלים הרגישים ביותר בעולם. פגיעה בסביבתו, גם אם לא מכוונת, יכולה לשנות את מסגור המערכה: לא עוד עימות בין ישראל לאיראן, אלא פעולה איראנית הנתפסת כפוגעת במקום קדוש לאסלאם.

אם ינוהל נכון, מדובר בהזדמנות תודעתית יוצאת דופן. כזו שיכולה להציב את איראן לא רק מול ארה'ב וישראל, אלא מול חלקים רחבים מהעולם המוסלמי. אם לא, זו תישאר עוד ידיעה חולפת. וזה בדיוק ההבדל בין אירוע - לנרטיב.

הניצחון הצבאי הוא תנאי לניצחון בזירה הציבורית, אך בלי ניצחון גם בזירה הציבורית, אין ניצחון מוחלט בדעת הקהל ואז מלבלבות להן תחושות החמצה, חוסר אמון ובקיעים ביכולות ובמסוגלות.

כדי להבטיח את פרספציית הניצחון המוחלט, עלינו לפעול לפי עשרת הדיברות הבאים:

1.מי שמגדיר וממסגר את הסיפור - מנצח
לא תמיד המציאות מדברת בעד עצמה. ובדרך כלל יש למציאות הרבה זוויות. אם המדינה אינה מצביעה בזמן אמת על מה שהושג ומה המשמעות - אחרים יעשו זאת במקומה.

2. תודעה אינה מגיבה - היא יוזמת
ניהול תודעה אפקטיבי הוא פרואקטיבי. לא מגיבים למסרים - יוצרים אותם.

3. אמון הציבור - זה הסלע
אמון נבנה דרך יושרה ודרך אנשים. עובדות מוכחות וסיפורים מהשטח מייצרים חיבור שכלי ובעיקר רגשי שמחזקים את תחושת ההצלחה. כך הציבור מרגיש את הניצחון ומאמין בו.

4. ניצחון תודעתי על האויב
מתקבע כאשר הנרטיב שלו נסדק קבל עם ועולם. בחומרים תומכי מסר (תוכן וויזואליה), בעדויות, בשינוי טון או שתיקה.

5. תמונת ניצחון
יצירת ויזואליה עוצמתית שתטבע את חותמה בזיכרון הקולקטיבי ההיסטורי של המלחמה. גם אירוע כמו פגיעה סמוך להר הבית יכול להפוך לנקודת מסגור עולמית, אם יודעים להשתמש בו נכון.

6. עוצמה היא רב-ממדית
הכרעה צבאית חייבת להתחבר גם לדיפלומטיה, לכלכלה, לחינוך, לתרבות ולמסר אחיד. כך נכתבת ההיסטוריה, מורשת הקרב והנרטיב לעתיד. עוצמה צבאית לצד עוצמה רכה.

7. לגיטימציה בינלאומית - מכפיל כוח
כאשר העולם מאמץ את הנרטיב, הניצחון וההישגים בשדה הקרב הופכים לעמידים יותר. זה צריך גם להראות, לדוגמא בועידה גלובלית בדרג קברניטים שתעניק לגיטימציה בינלאומית להישגים בשטח. לדוגמא בכנס בינלאומי עתיר משתתפים רמי דרג מדיסציפלינות שונות.

8. העיצוב האזורי והסדר החדש
מהלך מדיני משלים שמתרגם את ההכרעה הצבאית לשינוי גיאופוליטי ארוך טווח. ללא תרגום לשינוי אזורי, ההישג נשחק במהירות.

9. הדיבידנד הכלכלי
זינוק בבורסה הישראלית ובמניות הישראליות בבורסות המובילות בעולם ובמדדי האמון כעדות מוחשית לחוסן הלאומי ולצמיחה מתוך המערכה.

10. לכידות חברתית - תנאי לתודעת הניצחון
חיזוק האמון הפנימי והסולידריות כבסיס למסוגלות הלאומית ביום שאחרי.

בסופו של יום, המלחמה בטהרן לא תוכרע רק בבורות השיגור או במפעלי הצנטריפוגות, אלא במשקל שווה, בחדרי התודעה של הציבור בבית ושל האויב בחזית. ניצחון מוחלט אינו רק אירוע בשטח, אלא פרספציה שנצרבת בלב הציבור ובראש האויב. עלינו להבין כי המהלכים הצבאיים הם רק התשתית; ללא ניהול נרטיב מנצח שבונה אמון ולגיטימציה, ההישגים יתפוגגו ויהפכו לתחושת החמצה שתזמין את העימות הבא. הכרעה צבאית ללא ניצחון בזירה הציבורית אינה סוף המלחמה - היא רק ההפוגה המקרית עד למלחמה הבאה.


ד"ר (סא"ל מיל') ישראל טל סרנגה
מומחה לניהול הזירה הציבורית ומרצה בביה"ס לתקשורת באוניברסיטת אריאל.
כיהן כדובר חיל האוויר וכראש מערכי הדוברות וההסברה ברכבת ישראל ובעיריית ירושלים