התכנון הושלך לפח: בעלי ההון ממשיכים להתעשר על חשבון המועצות האזוריות

לאורכו של העמק, ברדיוס של 13 קילומטרים בלבד, מתוכננות להיבנות לא פחות מארבע תחנות כוח מזהמות המונעות בגז, בהספק כולל של כ-3,700 מגה-ואט.

ריכוז כזה של תחנות כוח טומן בחובו סיכונים רבים, שהמרכזי בהם הוא זיהום אוויר כבד, שייפגע בכל תושבי עמק חפר: תחנות כוח בגז מונעות בגז מחצבים, שהוא דלק פוסילי הפולט מזהמים וגזי חממה ופוגע מאוד, באופן חד-משמעי, בבריאות התושבים באזור. לראייה: כל תחנות הכוח בגז בישראל נמצאות בין 20 המפעלים המזהמים ביותר במדינה.

אולם הבעיה, כאמור, אינה רק של עמק חפר. זוהי סוגייה לאומית. אנחנו, לצערנו, מהווים מקרה קיצון, אך מדובר בכשל תכנוני מתמשך. הפקרות המאיימת על המרחב הכפרי כולו, המתמלא בתשתיות, מזהמות ואחרות, ללא כל תכנון, ללא כל שקיפות או שיתוף הרשויות והתושבים.

המרחב הכפרי משתרע על פני כ-85 אחוז משטחה של המדינה, והוא בית למאות אלפי תושבים, לחקלאות ולשטחים פתוחים שהם נכס לאומי.

במשך שנים נבנתה בישראל מערכת תכנון לאומית שנועדה לאזן בין צורכי המדינה לבין שמירה על הסביבה, על בריאות התושבים ועל איכות החיים. אך בשנים האחרונות הולכת ומתבססת מציאות אחרת: המדינה מסירה את אחריותה מעוד ועוד תחומים של תכנון תשתיות לאומיות, ונותנת אותם במתנה לידי יזמים פרטיים ובעלי הון, באמצעות החלטות ממשלה ייעודיות ומסלולי תכנון עוקפים.

בפועל, נוצר מצב מסוכן, שבו התכנון הלאומי מתנהל פעמים רבות כמו שוק חופשי שבמרכזו עומד הרווח ליזם על פני האינטרס הציבורי. יזמים גדולים פונים ישירות לבעלי קרקעות או לאגודות חקלאיות במועצות האזוריות, מציעים להם סכומים גבוהים מאוד להקמת תחנות כוח, מתקני פסולת, חוות שרתים ותשתיות נוספות על קרקע חקלאית. כל זאת, ללא ראייה רחבה, ללא שקיפות וללא תכלול אמיתי מצד המדינה.

התוצאה היא מציאות של "כל הקודם זוכה". יישובים מקדמים מיזמים בתחומם, ללא ידיעת המועצות וללא תיאום עמן, כאשר ההשפעה הסביבתית והבריאותית פוגעת ביישובים השכנים; היוזמות הלא מתוכננות האלה קורעות את הקהילות, את ערכי הערבות ההדדית והסולידריות בין היישובים.

זהו כשל תכנוני עמוק ומדיניות ממשלתית חסרת אחריות. מדינה אינה יכולה לנהל את תשתיותיה הלאומיות ללא תכנון כולל, ללא בקרה, ללא ראייה מרחבית, ללא שיקולים ביטחוניים וללא שקיפות ובקרה. תשתיות מזהמות אינן עוד פרויקט נדל"ני. הן פוגעות בבריאות ובביטחון התושבים, ומשפיעות על הסביבה לדורות קדימה.

על רקע מציאות עגומה זו, קיבל מרכז השלטון האזורי החלטה פה אחד לפעול להסדרת הנושא ברמה הלאומית. בעקבות מהלך שיזמתי, פנה יו"ר מרכז המועצות האזוריות, שי חג'ג', בשם כל ראשי וראשות המועצות, אל מנכ"ל מנהל התכנון בדרישה אחת פשוטה: להסדיר אחת ולתמיד את תכנון התשתיות הלאומיות במרחב הכפרי.

המסר שלנו ברור: המועצות האזוריות אינן מתנגדות לתשתיות לאומיות. להפך - אנו מבינים היטב את צורכי המדינה ואת הצורך בתשתיות מתקדמות. אך תשתיות כאלה חייבות להיות מתוכננות מתוך ראייה רחבה, על ידי המדינה, ובשיתוף הרשויות המקומיות.

תכנון נכון צריך להבטיח פיזור הגיוני של התשתיות, שקיפות מלאה ובחינת חלופות אמיתית.
המאבק שאנו מקיימים כיום בעמק חפר, כנגד ריכוז הרסני של תחנות כוח מזהמות בשטח קטן, הוא גם מאבק עקרוני, בשם כלל המועצות האזוריות בישראל. המאבק שלנו אינו מאבק של "לא בחצר האחורית שלי", אלא נגד היעדר המדיניות. כאשר אין כל תכנון לתשתיות, המרחב הכפרי הופך יעד קל להעמסת מתקנים, לעיתים מתוך תפיסה שגויה שלפיה במרחב הכפרי "יש מקום".

נמשיך לפעול ביחד עם מרכז השלטון האזורי, ועם מועצות רבות נוספות הסובלות מהיעדר התכנון, על מנת להסדיר את הנושא ברמה הלאומית. לא מתוך התנגדות לתשתיות, אלא מתוך מחויבות לתכנון לאומי מקצועי, הוגן ואחראי.

אנו נמשיך להיאבק עבור תושבינו ולא ניתן להחריב מאה שנות התיישבות בעמק חפר - והפיכתם לאזור תעשייה אחד גדול ומזהם.