"שיקום הוא המטאפורה המושלמת למצב מדינת ישראל כיום," אמרה כלנית ולפר, מייסדת ויו"ר ארגון לקום, בפתיחת הכנס הראשון של הארגון שנערך השבוע. "צריך לעבור מגישת חוסן, שמדברת על חזרה למצב קודם, לגישת שיקום - הליכה קדימה למקום חדש."
מעבר לנתונים שהוצגו בכנס, התרחש דבר משמעותי יותר: נוצרה קהילה של אנשים שמאמינים ששיקום איכותי ונגיש אינו מותרות אלא הכרח לאומי, ושמוכרחים לעבוד יחד כדי להפוך את החזון הזה למציאות.
המספרים שהציג סא"ל יריב לב ארי ממחלקת פצועים, נכים, שבויים ונעדרים באכ"א הם אלה שהפכו את השיקום מנושא פריפריאלי לאתגר לאומי מרכזי: כ-20,000 פצועים קיימים כיום במאגר השיקום, אך הצפי לעתיד מדבר על כ-40,000 פצועים. גידול של 67% בשיעור הפצועים הקשים והאנושים, ו-50% במטופלי הנפש.
כלכלנים מעריכים שאם השיקום לא יתועדף, ישראל עלולה לאבד עד 1% מכוח העבודה - הפסד המוערך במיליארדי שקלים. "זו לא שאלה של רחמים," הדגיש ארז מלצר, יו"ר עמותת ידידי בית לוינשטיין, "אלא דרישה כמותית הכרחית להצלחת ישראל ואף להישרדותה."
החידוש של 'לקום' אינו רק בחזון להפוך את ישראל למרכז מצוינות עולמי לטכנולוגיות שיקום, אלא בדרך שבה הארגון מבקש להגשים אותו - דרך בניית קהילה פעילה ומשתפת פעולה.
ד"ר יפעת שור, מנכ"לית לקום, הציגה מודל המבוסס על שלוש חוליות שחייבות לעבוד יחד: מרכזים רפואיים ואוניברסיטאות (מקור הצרכים), יזמים ומומחי תעשייה (פיתוח), ומשקיעים ופילנתרופים. "אנחנו לא רוצים עוד פתרונות טכנולוגיים שמחפשים בעיה," הסבירה שור, "אלא פתרונות שצומחים מתוך צרכים אמיתיים של המטופלים.".
יונתן רום, לוחם שנפצע קשה בג'נין ועבר קטיעה, שיתף את הקהל בתובנה המקועקעת על ידו: "אם נדלג על הפרקים שקשה לקרוא, לא נבין את הספר". המשפט הזה נחקק בליבות כולם והפך למקור השראה לקהילה המתהווה. רום לא הסתפק בתפקיד של מטופל פסיבי - הוא הציג רעיון חדשני למכשיר למדידת עומס על רגל בשיקום, דוגמה חיה לאופן שבו הקהילה של לקום יכולה להפוך מטופלים לשותפים פעילים בחדשנות.