לא רק פיצה: אנתוני מירושלים שהפך את הטאבון לחמ"ל של נתינה

כשפרצה המלחמה, Anthony's היה בשיא העומס. "בסוכות האחרון הגענו לשיא מכירות, והיו לנו הזמנות רבות לשמחת תורה, במיוחד מקהל אמריקאי", מספר אנתוני. "ואז קרה מה שקרה. מצאנו את עצמנו עם הזמנות שלא ברור אם ייאספו, והחלטנו שהאוכל הזה חייב להגיע למקום הנכון. התחלנו לחלק לחיילים ולכוחות הביטחון".

מהפיצה שבשכונה לניידת של תקווה - מה שהתחיל כחלוקה נקודתית הפך ליוזמה רחבה. אנתוני, דן ועוד חבר הצטרפו, ארזו את הטאבון הנייד ויצאו לכבישים. "נסענו לבסיסים בצפון ובדרום. בכל פעם הכנו לעד 250 חיילים. מהר מאוד שמענו בקשות להגיע לעוד יחידות, והבנו שזה כבר לא אירוע חד פעמי", הוא מספר. כדי לענות לביקוש הוקם גיוס תרומות ייעודי. "הקהילה התגייסה. היו גם סרטונים ותמונות ששלחנו לתורמים. אנשים רצו להיות חלק מהדבר הזה, גם אם מרחוק".

בשטח, הפיצה הפכה לשגרירה של חום אנושי. "קיבלנו תגובות מרגשות מחיילים שהגדירו את זה 'הפיצה הכי טובה שאכלו גם בבסיס'. זה אולי נשמע קטן, אבל רגע של אוכל טוב, חיוך ושיחה קצרה יכולים לשנות משמרת שלמה", אומר אנתוני.

הסיפור החברתי של Anthony's נטוע עמוק במסלול החיים של אנתוני. הוא גדל בבריסל, התחיל בקייטרינג כשר תוניסאי, המשיך ללימודי פיציולים ברומא ולעבודה של שנים במסעדות יוקרה באיטליה ובבלגיה, כולל שנה אינטנסיבית במסעדה בעלת שלושה כוכבי מישלן. אחר כך הקים בבריסל את "מאמא רומה" והיה מחלוצי פיצת "אל טליו" מחוץ לאיטליה. עם עלייתו לירושלים וחזרתו בתשובה, הקדיש שבע שנים ללימוד וישיבה, ולאחר הקורונה חזר לאפות לשכנים. משם נולדה Anthony's ברחוב שושן, שהפכה לבית קולינרי ירושלמי שמחבר בין קהלים, שפות וטעמים.

"פיצה מדברת ישר ללב. היא פשוטה, נגישה, אבל יכולה להיות מדויקת לא פחות ממנת יוקרה", אומר אנתוני. הבצק שהוא פיתח אינו נאפוליטני קלאסי ולא רומאי, אלא יצירה אישית, רכה ואוורירית עם קראסט קריספי. חומרי הגלם נבחרים בקפידה, חלקם מיובאים מאיטליה וחלקם מהשוק הירושלמי. "מעבר לטכניקה יש כאן סיפור. אנשים מרגישים אותו".

היוזמה לשטח חשפה עד כמה העסק הקטן בשושן הפך לעוגן קהילתי. בתחילה הגיעו לקוחות מצרפת ומארה"ב, בהמשך כל ירושלים, והיום מבקרים מכל הארץ. "יש כאלה שבונים יום שלם בעיר והביקור אצלנו הוא חלק מהמסלול", אומר אנתוני. "זה מחמיא, אבל בעיקר מחייב. מי שנוסע בשביל פיצה מגיע עם ציפיות, ואני רוצה שיחזור הביתה עם חיוך".

המחויבות הזו מתורגמת לעשייה חברתית גם ביום יום. הצוות ממשיך לשמר קשר עם יחידות, להיענות לבקשות כשאפשר, ולרתום את הקהילה לתרומות כשנדרש. "אנחנו עסק קטן, לא עמותה. אבל למדנו שבמקומות שבהם אנחנו יכולים לייצר טוב עם מה שאנחנו עושים הכי טוב, אין סיבה לחכות".

לצד העשייה החברתית, אנתוני לא שוכח את התקווה: "אני מאחל לראות את כל החטופים חוזרים במהרה הביתה, בריאים ושלמים. אני מתפלל לשלום החיילים וכוחות הביטחון ולרפואת כל הפצועים. שנזכה לימים של שמחה, משפחתיות והתחלות חדשות. אם הפיצה שלנו יכולה להמשיך להיות מקום שמחבר בין אנשים, עשינו את שלנו".