במקום לעסוק בחזון ובחלומות, אנחנו מקיימים דיונים בסטנדרטים נמוכים: האם תיפתח שנת הלימודים או לא, האם יהיו מאבטחים בשערים, האם כדאי לקצר את שבוע הלימודים?. המערכת, שאמורה לעצב את עתידנו ואת עתיד ילדינו - נשחקת, מתרסקת ומתרוקנת. רק העברת סמכויות לשלטון המקומי תאפשר שינוי אמיתי ותשקם את המערכת.
השבוע (ג') השתתפתי בכנס חגיגי של איגוד מנהלי אגפי החינוך של הרשויות המקומיות, שבו נכחו שר החינוך, מזכ"לית הסתדרות המורים, יו"ר מרכז השלטון המקומי ומנהלי אגפי החינוך. הלוואי והיינו מדברים על תוכניות פורצות דרך, על חזון, על חלומות ועל עתיד טוב יותר למערכת החינוך.
לצערי, וכמו בכל שנה, במקום לעסוק בחינוך, התווכחנו האם שנת הלימודים באמת תיפתח, האם יהיו מאבטחים בשערים, האם כדאי לקצר את שבוע הלימודים והאם יש כיתות ראויות או שאין?. אם אנחנו עדיין עסוקים בצרכים הבסיסיים בפירמידה של מאסלו- איך נוכל בכלל לדבר על חינוך איכותי בכיתות קטנות, על גיוס מחנכים ומחנכות ברמה גבוהה, על מקצועות ליבה, ועל שכר הולם?
מערכת החינוך, זו שאמורה לעצב את עתידנו ואת עתיד ילדינו - נשחקת, מתרסקת ומתרוקנת. מורים נוטשים - ובורחים למחוזות אחרים, ואלה שבאים במקומם לא תמיד נשארים לאורך זמן. מסדרונות המכללות להוראה - ברל, לוינסקי, סמינר הקיבוצים, גורדון - מתרוקנים והולכים. אנחנו שותקים אל מול העובדה שבשנת 2025, כשכל ילד שני או שלישי מתמודד עם קושי כלשהו, אין לאנשי ההוראה את הכלים להתמודד. לא כי הם לא רוצים - אלא כי אף אחד לא הכשיר אותם לכך. בואו נודה: זוהי הפקרות.
זהו מצב מסוכן ובלתי נסבל, שהראשונים להיפגע ממנו הם הילדים. הילדים שלנו. של כולנו.
הטכנולוגיה דוהרת קדימה - ואנחנו תקועים בשיטות מיושנות, שלא מתאימות לילדים של היום. מסטארט-אפ ניישן - אנחנו מתדרדרים, לאט אך בטוח, ל"טימטום ניישן": לבורות, לאלימות, לכוחנות. במקום לחנך לסולידריות, אנחנו רודפים את מי שמפגינים חמלה ואנושיות, מתייגים ומקטלגים אזרחים ישראלים שמביעים את דעתם כ"בוגדים". חמלה ודאגה לחטופים, הפכו לחולשה ולסיוע לאויב. זהו מצב בלתי נסבל ובלתי נסלח. איך נעמוד מנגד?, מה נגיד לילדים שלנו?. שזה פוליטי? שאסור לדבר על פוליטיקה?.
אנחנו צריכים חינוך לחוסן, לסובלנות, להתמודדות עם אלימות וקשיים אישיים. ולא פחות - אנחנו זקוקים למשאבים ולסמכויות, ולא לשכנע את עצמינו שהכל בסדר. בתפקידי כיו"ר ועדת חינוך וכסגנית יו"ר מרכז השלטון המקומי, אני שומעת אינספור יוזמות ורעיונות מדהימים. ואחרי כל יוזמה מדהימה שנופלת בין הכסאות - ברור לי לגמרי: רק העברת סמכויות מהותית ממשרד החינוך לרשויות המקומיות תאפשר שינוי אמיתי שמתאים לעידן שבו אנחנו חיים.רק העברת סמכויות לאנשי השלטון המקומי יאפשרו לשקם את המערכת.
אנחנו יודעים לנהל. אנחנו יודעים מה התושבים שלנו צריכים. אנחנו חיים איתם יום-יום, מקשיבים להם, פוגשים אותם.
השלטון המקומי מוכן. ראשי הרשויות מוכנים. הגיע הזמן שגם משרד החינוך יפנים - ויעשה את השינוי המתבקש למען עתיד ילדינו.