בראיון , לקראת ועידת השלטון המקומי Muni Expo, מתארת מנכ"לית מרכז השלטון המקומי, לירון דורון לוי, את ימי הלחימה הקשים של "מלחמת 12 הימים", את שגרת החירום המתמשכת שבה פועלות הרשויות.
בעוד מערכת הביטחון התמקדה בזירות הלחימה, הרשויות המקומיות היו תומכות הלחימה בעורף. באמצע המלחמה התבטא הרמטכ"ל ואמר: "כשחוסן העורף חזק, לנון יש את הבטחון להמשיך לפעול" .
האם הרשויות המקומיות היו ערוכות למלחמה האחרונה?
הרשויות המקומיות היו ערוכות לכל תרחיש, בכל שעה ובכל מקום. כבר למעלה מעשור שאנחנו מקיימים תרגולים קבועים עם פיקוד העורף, רח"ל, כוחות שיטור והצלה. מהרגע הראשון של הלחימה נכנסנו ל"מצב מיוחד בעורף", גוייסו צוותים למשמרות 24/7, נפתחו מיידית מקלטים ומרחבים מוגנים גם במוסדות חינוך ובחניונים תת קרקעיים לשהייה ממושכת, הוצבו מיגוניות באזורים שנזקקו לכך הופעלו מוקדים עירוניים, סיירות ביטחון, חמ"לים אזוריים וכלל מערכי החירום נכנסו לפעולה.
ראשי הרשויות ומנכ"ליהם וצוותי החירום הגיעו לשטח, ביצעו הערכות מצב בזמן אמת והיו שם פיזית באיזורי הנפילה. הם ראויים לצל"ש והם הרוויחו ביושר את אמון הציבור.
האם המדינה והשלטון המקומי ערוכים באמת לשעת חירום חריגה?
בוא נגיד את זה חד וחלק, בתחום של ניהול מידע היתה אנדרלמוסיה שלמה בחסות המדינה- בתחום הזה- כאילו לא למדנו כלום מכלל המשברים שהיו פה בשנים האחרונות, ומאחר ואין בעיית דיגיטציה במדינת ישראל ובטח שאין בעיית מוחות - המשמעות היא שצריך לשנות מדיניות- דחוף!!! יש פה כשל חמור של המדינה ששמה את הגנת הפרטיות לפני הביטחון של התושבים. וזו הסיבה שמדינת ישראל לא ערוכה לאף תרחיש חירום - וחלילה אם יהיה פה אירוע מרובה נפגעים של רעידת אדמה, סדר העדיפות הקלוקל הזה יעלה בחיי אדם!
בכלל, לא ייתכן שבשנת 2025 אין למדינה מערכת לשעת חירום שמתכללת מידע בזמן אמת ומחברת בין כלל הגורמים.
בהחלטה שקיבלנו ב 8 באוקטובר כשפונו כ 120 אלף איש מהתופת בעוטף ואיש לא ידע איפה הם, החלטנו שאנחנו נעמיד לרשות השלטון המקומי מערכת כזאת בדיוק, שמחוברת לשטח מופעלת ומתוחזקת על ידם בלבד ומקבלת נתונים ותמיכה מכלל המערכות של השלטון המרכזי, כפי שהם צריכים לתת למי שמנהל את החירום האמיתי פה ולא להיפך.
איך התנהל המענה לתושבים באזורים שנפגעו ישירות מהירי?
מי שפעלו בזמן אמת היו הרשויות המקומיות, בלי לשאול שאלות. תושבים שבתיהם נפגעו פונו לבתי מלון, המפגעים פונו מהרחובות, נפתחו חמ"לים, הופעלו צוותים סוציאליים. הפעלנו מערכות רווחה, מיגון, רכש וגם חילקנו סיוע כספי מיידי. יחד עם חברת כאל הענקנו לכל מפונה כרטיס דיגיטלי נטען בסך 1,000 שקלים, בלי בירוקרטיה.
תגברנו את הצוותים, עבדנו סביב השעון, דאגנו לתשתיות דאגנו לצ וותים בהרסות ובבתי המלון. אבל עכשיו המדינה צריכה לשלם את החשבון. 259 רשויות ניזוקו כספים מ 12 ימי לחימה ודאגה ל 5.5 מיליון תושבים ללא מיגון בלמעלה מ 200 מיליון ₪.
רשויות שחוו פגיעות ישירות ממתינות לפיצויים ממס רכוש. אנחנו מדברים על תשתיות שניזוקו, 84 בתי מלון שבהם שוכנו תושבים, מוסדות חינוך שצריך לשקם, זה כסף אמיתי שיצא כדי להציל חיים ולתת מענה.
והמדינה לא מחזירה את הכסף?
לרשויות שנפגעו כולי תקווה שכן, אין לי ספק שלא הכל.. לכלל הרשויות שהוציאו מיליונים ביום על "צו 8" לשורה של עובדים במשמרות 24/7 . ופתחו מבני ציבור עם אחזקה נקיוון שמירה וציוד בשביל למגן 5.5 מיליון תושבים.
אגף תקציבים מתווכח על כל שקל ומחליט באיזה מבעלי התפקידים הוא מכיר שהיו בכוננות ברשות 24/7 ובאיזה לא.. אתה מתאר לך מצב שאותו אגף תקציבים עושה שיחה כזאת עם שר הבטחון בזמן מלחמה ואומר לו באיזה יחידות מילואים הוא מכיר ובאיזה לא.... כששרי הממשלה ומקבלי ההחלטות מפרגנים לשלטון המקומי על התפקוד בכל תרחיש ובכל זירה , שרק יזכרו לא להעלם אחר כך שצריך לתת גם את הגיבוי התקציבי לפעולות האלו שלא יבוא בטעות איזה יום שנצטרך שהם יתפקדו במקומנו...