דור שלם גדל לתוך שגרת חירום מתמשכת, אבל מערכת החינוך ממשיכה להתנהל כאילו מדובר באירוע נקודתי. בחירום, היא הראשונה להיסגר והאחרונה להיפתח ושום פטור מבגרויות לא יוכל לייפות את המצב.
משבר הקורונה, טבח השבעה באוקטובר, מלחמת חרבות ברזל, שביתות עובדי ההוראה ומבצע 'עם כלביא' - ילדות וילדי ישראל חיים בתוך מערבולת של מצבי חירום מתמשכים. שנת הלימודים תשפ"ה מסתיימת השבוע ורבים מאיתנו מביטים לאחור בתחושת הקלה. אבל כראשי ערים, כאנשי חינוך וכהורים - אין לנו את הפריבילגיה לסיים את השנה ולשכוח. כי שום פטור מבגרויות לא יחזיר להם את הזמן האבוד.
אנחנו מחויבים להביט בעיניים פקוחות על השבר החינוכי-חברתי שמולו ניצבים ילדות וילדי ישראל, דור שנחשף לחרדה, ניתוק ובידוד ותחושת חוסר ודאות עמוקה. ואם לא נשנה כיוון עכשיו, נשלם על כך מחיר יקר בעתיד. האתגר המרכזי שלנו לשנה הבאה הוא כפול: לחזק את החוסן הנפשי של כל תלמידה ותלמיד ולבנות מערכת חינוך שיודעת לפעול, ללמד ולתמוך באופן מלא בחירום.
היום לומדים במוסדות החינוך תלמידות ותלמידים שאיבדו הורים, אחים, בתים - או "רק" את תחושת הביטחון. עבור רבים מהם, הטראומה עודנה נוכחת: מהטבח בעוטף, מהחטופים שטרם שבו, מהאזעקות שהפכו לשגרה. כדי שתהיה למידה, צריך קודם כל לטפל בנפש.
הרחבת תוכניות ללמידה רגשית-חברתית, הכשרת צוותים בטיפול בטראומה והפיכת בריאות הנפש לחלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים , אלו צעדים חיוניים. כי כל ילד זקוק למבוגר אחד שיראה אותו.
אבל גם מענה רגשי לא יספיק אם מערכת החינוך עלולה לקפוא בכל משבר. מאז ימי הקורונה, לא התקיימה אף שנת לימודים אחת רציפה. לכן יש לחזק את כמות הסמכויות שמקבלות הרשויות המקומיות בחירום ובמערכת החינוך בפרט.
ראשי הרשויות הוכיחו בחירום שהם מכירים וחיים את השטח ויודעים להגיב מהר ולהחזיק את המערכת גם בתנאים משתנים של חוסר ודאות. מדובר בתשתית קהילתית שמייצרת רצף חינוכי וקהילתי ובכך גם ביטחון.
בתוך המציאות הזו, גם ההורים הם חלק מהפתרון. מערכת חינוך שמתמודדת עם מצבי קיצון זקוקה לגיבוי מהבית. כשיש שיתוף פעולה חינוכי בין ההורים למורים, הילדות והילדים מרוויחים. בגני תקווה, אנו מפעילים את תכניות SEL )למידה חברתית רגשית) שבהן גם ההורים שותפים פעילים וההשפעה ניכרת.
חוסן נבנה גם דרך חשיבה. בעידן של בינה מלאכותית, הצפה במידע ואתגרי זהות - עלינו לחנך לחשיבה ביקורתית, חקר ופרשנות. התלמידות והתלמידים לא צריכים רק כלים טכנולוגיים, אלא כלים להתבונן ולשאול.
ולבסוף, אין חוסן אישי בלי ביטחון פיזי. מבצע "עם כלביא" חשף שוב את האמת המצערת: בחירום, מערכת החינוך היא הראשונה להיסגר והאחרונה להיפתח, כלומר השמירה על רציפות פדגוגית היא בתחתית סדר העדיפויות הלאומי. שוב את הפערים במיגון מוסדות החינוך. על המדינה לפעול מיידית למיפוי, תקצוב והשלמת החוסרים - כדי להבטיח שבכל בית ספר יהיה גם מרחב מוגן.
במקביל, יש לבנות מאגר ארצי של מורים מקצועיים ומוכשרים, שיהווה עתודה זמינה לכל רשות בעת משבר. מאגר זה יאפשר תגבור מיידי של צוותי ההוראה וישפר את הרציפות הפדגוגית גם בתנאים של חוסר ודאות.
מערכת החינוך ניצבת בפני אתגר חסר תקדים, אך גם בפני הזדמנות גדולה. לא נוכל להשיב את הזמן האבוד ואת מה שנלקח - אך נוכל לבנות מערכת שמעניקה לדור הזה סיכוי אמיתי.
אסור לנו להגיע לשנת הלימודים תשפ"ו עם התחלואות של השנה החולפת.
הכותבת: ליזי דלריצ'ה, סגנית יו"ר מרכז השלטון המקומי, רה"ע גני תקווה