לא רק בנייה מחדש: כך שדרות, קריית שמונה וניר עוז מתכננות עתיד חכם ומקיים

אחרי ה־7 באוקטובר, יישובים וערים בצפון ובדרום הארץ ניצבו מול מציאות קשה: בתים הרוסים, תשתיות פגועות, קהילות שזקוקות לריפוי אמיתי. לצד הצורך הדחוף לתקן את הנזק הפיזי, יש גם מי שבחרו ללכת בדרך אחרת — לעצור, לחשוב מחדש ולתכנן לא רק חזרה לשגרה, אלא עתיד שונה, עמיד ומיטיב יותר.

"אנחנו נמצאים כעת ברגע שבו, יותר מתמיד, הבחירות התכנוניות שנעשה ישפיעו על הדורות הבאים," אומרת טל מילס, מנכ"לית המועצה הישראלית לבנייה ירוקה. "המשבר יצר לא רק צורך לתקן, אלא הזדמנות אמיתית לבנות עתיד נכון יותר: תכנון חכם, מותאם אקלים ומבוסס קהילה, שמחבר בין סביבה לאנשים, בין חוסן לאיכות חיים. זה לא מותרות — זו אחריות."

במקום למהר ולהחזיר את המצב לקדמותו, נבחרה גישה אחרת: לחשוב על בנייה מחודשת במובן הרחב של המילה — כזו שמחברת בין תשתיות לטבע עירוני, בין ביטחון אישי לחוסן חברתי, ובין קיימות לרווחה נפשית. שדרות, קריית שמונה וניר עוז מציבות דוגמה לעשייה שמביטה מעבר לטווח הקצר — ומציעות עתיד אחר.

עוד לפני המלחמה החלה קריית שמונה ביוזמה להחייאת נחל הזהב — נחל זורם ממי מעיינות צלולים שעובר בלב העיר. אז הוא היה מנותק מהמרחב האורבני, אך היום, בתכנון החדש, הוא הופך לעורק חיים שמחבר בין שכונות, פארקים ואזורי תעשייה. "בזמן המלחמה קיימנו מפגשים עם התושבים וגילינו שמה שהם הכי התגעגעו אליו היה הנחל והחיבור לטבע", מספרת האדריכלית גנית מייזליץ כסיף (מייזליץ כסיף רויטמן אדריכלים), מתכננת הפרויקט של נחל הזהב בקריית שמונה. "הקשר הזה לנחל, למים, לצמחיה הטבעית — הוא לא רק געגוע לנוף, אלא צורך רגשי עמוק של חיבור למקום."

מתוך ההבנה הזאת, נולד חזון חדש: להפוך את הנחל לחלק בלתי נפרד מהמרקם העירוני, לשקם אותו, לחבר אותו לחוויית היום יום של החיים בקרית שמונה ולשלב את המים הזורמים ברקמת החיים של המגורים, הפנאי והתרבות בעיר. "זו לא רק תשתית ירוקה," מסבירה מייזליץ כסיף, "זו תשתית של ריפוי קהילתי." עיריית קריית שמונה בחרה בפרויקט הזה כאחד מעמודי התווך של תהליך הבנייה מחדש — והוא כבר נמצא בשלבי תכנון מתקדמים בשיתוף פעולה עם רשות הניקוז, קק"ל וגופים נוספים.

בעיצומם של תהליכים מואצים, שדרות קיבלה החלטה לא שגרתית: לעצור את המרוץ ולהתבונן קדימה. במקום להסתפק בתיקון מהיר של נזקים, הוחלט לגבש אסטרטגיה תכנונית חדשה — כזו שמחברת בין קיימות, חוסן קהילתי ופיתוח עירוני. "המהירות והדחף לתקן היו בעוכרינו," מספרת האדריכלית פרופ' אירית צרף הראל, שמובילה את התכנון האסטרטגי. "רצינו לחשוב איך בונים עיר שמכילה את הטבע בתוכה, ואיך לא מוותרים על ערכים של קיימות גם תחת לחץ של זמן."

החזון כולל חיבור פיזי לפארק שקמה ולרצועות הנוף הטבעי שסובבות את העיר, שמירה על גבעות כורכר קיימות, ופיתוח רשת שבילים ירוקים להולכי רגל ורוכבי אופניים. תכנון שמדגיש הליכתיות, נגישות וביטחון אישי במרחב הציבורי. "אחד היעדים הוא לייצר תחושת ביטחון פסיכולוגית במרחב, מתוך הבנה שמרחב ציבורי בטוח הוא תנאי להליכה, לרכיבה ולחיים עירוניים אמיתיים."

גם במישור הכלכלי, שדרות מתכננת שינוי: במקום פיזור עסקים בקניונים בפריפריה, תיעשה החזרת המסחר למרכז העיר, תוך הקמת מערכת חכמה לניהול מידע על תפקוד עסקים. "אנחנו רוצים לבסס חוסן כלכלי שמבוסס על עסקים קטנים, כאלה שנמצאים במרחק הליכה ולא מעבר לצומת," אומרת צרף הראל. בלב התוכנית ניצבת יוזמה להקמת מרכז חוסן בינלאומי — מרחב שיכלול אזורי טיפול, גן עם בעלי חיים ומרכז ידע מחקרי נגיש לקהילה.

קיבוץ ניר עוז ספג מהלומות קשות, אך בין ההריסות שרדו המרחבים הצומחים — שדרות ירוקות, שטחי נוי יפהפיים ותפיסת גינון חסכונית במים שפותחה בגן הבוטני של ניר עוז ונודעה בין אנשי המקצוע. דווקא אל המרחב הזה פנו המתכננים כדי לעצב את העתיד. "התשתיות הירוקות לא רק שרדו — הן הפכו לעוגן רגשי," מספרת מייזליץ כסיף. "הן מה שמחבר בין עבר להווה ומהווה את הבסיס לבנייה המחודשת."

התוכנית היא לשמר את המרחב הנופי הקיים ולבנות עימו וסביבו: להחליף את הבתים שנהרסו אך להותיר את השדרות הצומחות, הגנים והשבילים כפי שהם, ולהרחיב אותם מזרחה. "אנחנו לא מוחקים את מה שהיה," היא מדגישה, "אנחנו שואבים ממנו השראה וממשיכים אותו."

הגישה הזו מבקשת לא רק לתקן אלא להעצים את מה ששרד, וליצור תחושת רציפות וזהות קהילתית דווקא מתוך המשבר.

בקיבוץ כיסופים שנפגע קשות במלחמה, בחרו באסטרטגיה שמעמידה את הקהילה במרכז. התהליך התבסס על הקשבה עמוקה לתושבים — לצרכים, לרגשות ולשאיפה לחזור לחיים בסביבה שמכירה בכאב ומשמרת תחושת ביתיות וביטחון.

התכנון מתמקד ביצירת מרחבים ברורים ונגישים: שבילים נגישים ומזמינים תנועה טבעית, חללים פתוחים לפעילויות קהילתיות, גינות ציבוריות ואזורים אינטימיים להנצחה וזיכרון. כל אלה נועדו לאפשר לתושבים תחושת שליטה, ריפוי ושייכות מחודשת. אחד העקרונות המרכזיים הוא שמירה על מרחב חף מתנועת רכבים — כדי לטפח הליכתיות ולחזק קשרים בין-אישיים.

האדריכלית פרופ' אירית צרף הראל, שמלווה את הפרויקט, מספרת: "המשאלה המרכזית ששמענו הייתה 'לתכנן את המרחב בדמותנו'. זו לא קלישאה — זו גישה שמגדירה מחדש את כל התהליך: סיורים משותפים, ניתוח צרכים, ועיצוב רעיונות עם חברי הקיבוץ עצמם."

כיסופים מציגים מודל לבנייה מחודשת שמביט מעבר להיבטים הפיזיים — ובונה עתיד קהילתי יציב, מתוך הבנה שהמרחב הוא מרכיב קריטי בריפוי האישי והחברתי.

מה שעולה מהדוגמאות האלו הוא שינוי פרדיגמה: בנייה מחודשת לא חייבת להסתיים בהחזרת המצב לקדמותו. זו הזדמנות לשאול איך אפשר לבנות אחרת — לשפר את איכות החיים, לחזק את הקשר בין קהילה לטבע, ולהניח יסודות לחוסן עירוני אמיתי.

בכנס הקרוב של המועצה הישראלית לבנייה ירוקה יעמדו בדיוק נושאים אלה במרכז: איך הופכים את המשבר להזדמנות — לא רק לבנות מחדש, אלא להצמיח עתיד טוב יותר.

"אם נמשיך לחשוב קדימה", מסכמת מילס, "נוכל להניח יסודות למרחבים שמטפחים לא רק מבנים ותשתיות — אלא גם קהילות ועתיד יציב ומיטיב יותר."