בצל הקרבות - זוהרת האחדות: משפחות המופת של ישראל

בזמן שמדינת ישראל מתמודדת עם אתגרי מלחמת "חרבות ברזל", יש מי שממשיכים להקרין תקווה, מסירות ואחדות - אלה הן משפחות המופת של ישראל: משפחות ברוכות ילדים, שלמרות עומסים כלכליים ואתגרים יומיומיים, לא מהססות להירתם, לתרום ולהוביל - בצה"ל, בשירות הלאומי, בקהילה ובחברה.

הליך הבחירה למשפחות המופת נעשה בקפידה: מרכז חיבה פנה לראשי רשויות ברחבי הארץ, שהתבקשו להמליץ על משפחות שעונות לקריטריונים - לפחות שמונה נפשות בבית ותרומה מוכחת לביטחון המדינה ולחוסן החברתי. כ-40 משפחות נבחרו מעוררות השראה נבחרו מכל חלקי הארץ.

משפחה שהיא התגלמות של השראה, רוח לחימה וערכים. סיפורם מתחיל עם עלייתם של ההורים, אננה (נאניי), וורקו מלסה ז"ל, מאתיופיה. הם בנו את ביתם בעכו והנחילו לשבעת ילדיהם מורשת משפחתית המבוססת על אחריות, מסירות ואהבת הארץ.
הרוח הזו פועמת בבירור ברוב ילדי המשפחה, שבחרו לתרום למדינה בשירות משמעותי. משה, קצין חי"ר במילואים בחטיבת הצנחנים הצפונית, נושא בגאון את לפיד המנהיגות. רפי, אף על פי שקיבל פטור, התעקש להתגייס ושירת כנהג תובלה, והוכיח שאין תחליף לרצון לתרום. יונתן, קצין לוחם ומצטיין רמטכ"ל בצנחנים, דוגמה למצוינות והובלה. חיים, לוחם נח"ל בעברו, הממשיך את שירותו במילואים. מלכה, קצינה לוחמת ומפקדת מחלקה בגדוד לביא הבקעה. לאחרונה זכתה באות הצטיינות מח"ט. ליאור, הצעיר שבחבורה, משרת כלוחם סדיר בגולני וממשיך את השושלת המפוארת.

משפחת וורקו-מלסה היא יותר מאוסף של לוחמים, מפקדים ומצטיינים. הם בראש ובראשונה אנשים עם לב ענק ורוח נתינה שאינה יודעת גבולות, המהווים דוגמה ומופת בחברה הישראלית ומייצגים בגאווה את סיפור השתלבותה ותרומתה האדירה של קהילת יוצאי אתיופיה למדינת ישראל.

במשפחה מסכמים את תפיסת עולמם במשפט אחד עוצמתי: "מה שחשוב לנו להוריש זה לא רק את היכולת להילחם - אלא את הלב. את האכפתיות, את המחויבות, את הבחירה לעשות טוב. "לא גדלנו עם הרבה, אבל גדלנו עם ערכים. השירות בשבילנו זה לא חובה - זה הזדמנות. לתרום, להוביל, להיות חלק מהלב של המדינה."

אשר ומרים עמיר, הורים לשמונה, גידלו משפחה של לוחמים. חמישה מבניהם גויסו במקביל למלחמה. שלושה מהם שירתו במילואים בעזה, באיו"ש ובלבנון - שם אף אחד מהם נפצע. שניים נוספים, תאומים, משרתים בצנחנים וביחידות עילית בשירות סדיר. זו משפחה בה שירות הוא לא חובה - אלא זכות.

משפחת עמיר: "כל ילד אצלנו ידע שהוא חלק ממשהו גדול יותר מעצמו - אהבת הארץ והמחויבות למדינה זה הבסיס. גם כשקשה - לא מוותרים."

משפחת אלמליח מאור יהודה: 'נון סטופ' של נתינה

ארמונד, בוגר פנימייה צבאית ולשעבר משרת בחיל הים, ושרית, אשת חינוך ותיקה מזה כ-30 שנה, גידלו שבעה בנים - שכל שמותיהם מתחילים באות נ': ניסים, נעם, נביא, נהוראי, נתן, נחוניה ונצח.

אבל מדובר בהרבה יותר מגימיק לשוני - כל נ' כזו היא נדבך בעשייה ציונית שורשית. הבנים משרתים כלוחמים, מתנדבים, ויש גם קצין. הם נוכחים בכל חזית - בעורף, בשטח, ובקהילה. זו משפחה ששילמה גם מחירים - חלק מהילדים איבדו חברים קרובים ונכחו בזירות קשות של פציעה ומוות, אך המשיכו לעמוד על הרגליים, להתייצב ולהיות חלק ממה שמחזיק את הרוח הישראלית.

שרית, אם המשפחה: "הילדים שלנו ראו מקרוב מה זו מלחמה, ומה זה כאב. ובכל זאת - הם קמים כל בוקר, שמים מדים, ויוצאים להגן על המדינה. זו המשמעות האמיתית של שליחות. לא פעם ראשונה שמרכז חיבה מוקיר את משפחתנו על הפעילות - גם שכשאני הייתי בתיכון כתלמידה, חיבה הוקירו אותי על היותי תלמידה מצטיינת ועכשיו אנחנו מוקרים גם כמשפחת מופת"

סיפור אחד - השראה לכולם

משפחות המופת נבחרות לא רק על סמך מספר הילדים או השירות הצבאי. הן נבחרות על תרומתן הרחבה לחברה, הערכים שהן מנחילות והיכולת להוות דוגמה אישית.

יו"ר מרכז חיבה, אליהו גבאי, סיכם זאת במילים מדויקות: "בימים שבהם החברה הישראלית מתמודדת עם אתגרים רבים, חשוב להאיר את המשפחות שמקרינות אחדות, מסירות וערכיות. משפחות אלה מהוות מגדלור לכלל החברה ומעניקות לנו השראה והוקרה אמיתית."