בדרכי הנופלים: משפחות שכולות מנציחות את יקיריהן ממלחמת "חרבות ברזל"

בעקבות מלחמת "חרבות ברזל", משפחות רבות שאיבדו את היקרים להן בחרו להנציח אותם בדרכים ייחודיות ויצירתיות - שמחברות בין ערכים, קהילה וזיכרון חי. עגלות קפה, פנסיונים לבעלי חיים עזובים, טורנירים קהילתיים ומרכזי סיוע - כולם הפכו לכלי הנצחה פעילים, שחיים ונושמים את רוחם של הנופלים.

לטובת ההנצחה, המשפחות והחברים פתחו פרויקטים למימון המונים לטובת ההנצחה. בגיב בק גייסו מאז 7 באוקטובר כ-120 גיוסים לטובת הנצחה בשווי של כ-13 מיליון שקלים.

"מאז תחילת המלחמה, Giveback ליוותה עשרות משפחות שיקיריהן נרצחו באירועי 7 באוקטובר ובמהלך המלחמה, ויצאה איתן למסע של הנצחה חיה - דרך חינוך, תרבות, ספורט, טבע ויוזמות קהילתיות" מספר מנהל האתרים החברתיים בהדסטארט, דני אור. "במסגרת זו גויסו עד כה כ-13 מיליון שקלים בפרויקטים שמהווים גשר בין הכאב לזיכרון, בין האובדן לתקווה. כל גיוס כזה הוא תזכורת לכך שהנצחה יכולה להיות גם מעשה של תיקון - וגם של המשכיות".

בין אם דרך קפה שמחבר לבבות, פנסיון לכלבים עזובים או טורניר שמעלה זיכרונות - משפחות רבות בחרו לא להישאר רק עם הכאב. כל מיזם כזה נוגע בלב, שומר על אורו של הנופל, ומזכיר לכולנו שהזיכרון לא חייב להיות רק בטקסים או באנדרטאות - אלא יכול להיות נוכח בחיים עצמם.

חן נחמיאס ז"ל, לוחם ימ"מ שנפל במהלך הקרבות, מונצח דרך פנסיון לכלבים שהוקם ביוזמת משפחתו. הפנסיון מארח כלבים שננטשו בזמן הלחימה - של מפונים, לוחמים ומשפחות שנפגעו - ומעניק להם טיפול וחום. המיזם לא רק ממשיך את ערכי החמלה של חן, אלא גם נותן מענה מוחשי למצוקה שהותירה המלחמה גם בקרב בעלי החיים.

פנסיון, "נקודת חן", מוקם בעין גדי לזכרו והנצחתו של רנ"ג חן (נחצ'ה) נחמיאס, צלף בימ"מ שהוקפץ לשדרות בשבת השחורה לאחר שהתקבלה התראה על חשד לחדירת מחבלים. חן לחם בגבורה עד הכדור האחרון אל מול מחבלי החמאס בעת ניסיונם להגיע לתושבים בעיר. במותו הציל אזרחים רבים.

חן, אהב ודאג לבעלי חיים לאורך כל ימי חייו, חבריו לצוות 70 מיחידת דובדבן מקימים את הפנסיון לזכרו ולהנצחת מורשת אהבת החיות והאדם שהותיר אחריו.

רס"ן איליי לוי ז"ל, סרן אייל מבורך טויטו, וסמ"ר עמית צדיקוב, שלושה לוחמי צנחנים נפלו במלחמת "חרבות ברזל". חבריהם הקימו טורניר סטריטבול לזכרם. הטורניר, הזמין את הציבור להשתתף ולזכור את הלוחמים שנפלו דרך הספורט - עם מסרים של התמדה, ערבות הדדית ורוח צוות. "הם אהבו כדורסל, והרגשנו שזו הדרך הכי אמיתית לחגוג את החיים שלהם".

"אייל הוא הבן השלישי שלנו מתוך שישה. ילד של שליחות, שהקים גמ"ח, והיה מחלק מזון לנזקקים. כילד הוא אהב פעילות ספורטיבית מכל הסוגים", סיפר אביו מוטי. כשהוא היה בכיתה ב' נסענו לשלוש שנים לארה"ב, שם הוא שיחק בייסבול וכדורגל, וכשחזנו לארץ התחיל לשחק כדורסל".

לאחר שנת שירות בתפוצות אייל התגייס בנובמבר 2020 לצנחנים. הוא סיים מסלול בהצטיינות, וכל מה שהוא עשה בצבא היה בהצטיינות. בהמשך יצא אייל לקורס מ"כים וחזר להיות מפקד בגדוד. בשלב כלשהו יצא לקורס קצינים, אבל לא סיים אותו, אולם לקראת סוף שירותו, הציעו לו מפקדיו לנסות בשנית. "בהמשך יצא אייל לקורס קצינים והוצב מחדש במחלקת החוד של הצנחנים, בכך הגשים חלום - לחזור להיות קצין ב-202, בפלוגה והמחלקה שכה אהב".

מוטי אביו ממשיך לספר: "לא היה מאושר ממנו. לאחר שפרצה המלחמה, הגדוד החל לתמרן. 80 יום אייל לא היה בבית ואז חזר הביתה ל-48 שעות, זה הביקור היחידי בבית במהלך המלחמה. לאחריו חזר לתמרון בעזה, הפעם בחאן יונס. חודש ויום לאחר מכן, נהרג אייל מפגיעת טיל RPG יחד עם המ"פ עילי והסמג"ד נתי אלפסי".

בגלל שאייל מאוד אהב כדורסל, במי משפחתו והחברים החליטו להנציח אותו בשני טורנירי ספורט בבית הספר בו למד, ובית גמליאל, היישוב בו הוא התגורר. ואז פנו לבני המשפחה בבקשה להנציחו באמצעות טורניר כדורסל.

"בדיוק סיימנו שני טורנירים, ואז באוגוסט נהרג חייל מהמחלקה של אייל", מוסיף האב. "זאת היתה הזדמנות להנציח. התברר שגם עמית היה שחקן כדורסל וגם עילי. ואז התחלנו בתהליך הגיוס בגיבק בק כדי להוציא את הטורניר לפועל. גייסנו את מרבית הסכום וזה היה אירע מרגש, מכובד ומושקע. רצינו לזכור את אייל באמצעות הדבר שהוא הכי אהב - כדורסל".

ב-7 באוקטובר יצא עמית יצחק דוד לרקוד בפסטיבל ה"נובה", שם נרצח. משפחתו הקימה לזכרו את "קפה עמית" - עגלת קפה ניידת שמציעה קפה ומאפים באירועים קהילתיים ומקדמת חיבורים בין אנשים, בדיוק כפי שעמית עשה בחייו.

למרות ההתרגשות לקראת ההשקה, רגע לפני הפתיחה העגלה הושחתה וציוד נגנב, אך לפני כחודש חזרה העגלה לפעילות. "הכרתי את עמית בפנימייה בה הוא למד מגיל 12 בירושלים" מספר עודד פרץ יריאל, שהיה מדריך של עמית בפנימייה ומאז הפך לחבר קרוב ולחלק מהמשפחה. "עמית הוא כמו אחי הקטן. המשפחה שלו ואני בקשר טוב, ולאחר שהוא נרצח חשבנו איך נכון הנציח אותו. רצינו הנצחה שמחה, שתביא את המהות של עמית, שנרגיש אותו באמצעותה".

בני המשפחה החליטו לפתוח עגלת קפה במסילת ציון בדרך לירושלים. לצורך כך, הם פתחו גיוס המונים בהדסטארט.

"עמית היה אדם שמח בצורה יוצאת דופן וכל רעיון של הנצחה שחשבנו עליו נראה לנו לא רלוונטי, המשיך עודד. "באחת השיחות אמא של עמית, לימור אמרה: צריך משהו שמח בטבע, עגלת קפה. האבא יגאל מיד הסכים והלכנו על זה. כל ההכנסות מהעגלה מועברות כתרומה לחניכי פנימיות, הרגשנו שזה מה שיביא את עמית לידי ביטוי. כל מי שעובד בעגלה הם מתנדבים ובני משפחה".

כאמור, כחודש לפני פתיחת עגלת הקפה, היא הושחתה ונגנב ממנה ציוד רב. "זה היה אירוע מאוד קשה רגשית. החזיר אותנו אחורה, אבל הצלחנו לגייס מחדש והעגלה נפתחה לאחרונה. "יש שם אווירה מיוחדת, שמח, נעים וכיף. יצרנו קהילה. אנחנו עדיין עוברים ימים קשים, זה נועד גם עבורנו כדי למצוא נחמה".