הפרויקט מתקיים זו השנה ה-15, ונולד מתוך המיזם הלאומי של יד ושם "לאסוף את השברים" - שקרא לאזרחים למסור מסמכים, מכתבים, תצלומים, יומנים, חפצים ויצירות אמנות מתקופת השואה.
הפריטים הללו - טעונים בזיכרונות אישיים, שבריריים אך עוצמתיים - זוכים לפרשנות חדשה ומטלטלת דרך עיניהם וליבם של הסטודנטים.
בליווי אישי של מרצים בפקולטה לעיצוב ב-HIT הסטודנטים לתקשורת חזותית מעניקים לחפצים דימוי, קול וסיפור - שהופכים את הזיכרון הלאומי לחוויה נוגעת ללב, אנושית ומחוברת לעולם הרגשי של הדור הצעיר.
"להחיות ולהנפיש את סיפור ההישרדות הבלתי יאמן של סבתי, שהוא סיפור הגאווה המשפחתי שלנו זה תהליך העבודה מרגש, סוחף ומלא באינפורמציה משפחתית שאת חלקה לא הכרתי ונתתי לה ביטוי בסרטון, פתאום הבנתי: אני לא רק מעצבת, אני מספרת את הסיפור שלה לעולם. זו חוויה שמטלטלת אותך ומשנה את הדרך בה את רואה את העבר, ואת התפקיד שלך כיוצרת". משתפת בר מאיר, שיצרה את הסרטון על סבתה אנה.
הפרויקט, שהחל כיוזמה חינוכית, הפך עם השנים לגשר בין דורי - בין ניצולים שחלקם כבר אינם מדברים, לבין צעירים שמקשיבים בלב פתוח. הסרטונים משולבים בסיורים החינוכיים של יד ושם, בארץ ובעולם.
מאגף הארכיונים ביד ושם, שיתפו על הפרוייקט המרגש: "העבודה המשותפת עם HIT יצרה שפה חדשה של זיכרון - שפה שמכבדת את העבר אך מדברת בלשון ההווה. הסרטונים מרגשים, מעוררי השראה, ופותחים לבבות של צעירים שלא הכירו את הזוועות ממקור ראשון. זו שליחות אמיתית".
"זו זכות גדולה לקחת חלק בפרויקט כה מרגש ובעל משמעות. הסטודנטים מהפקולטה לעיצוב הפגינו רגישות, יצירתיות ומחויבות יוצאת דופן בהבאת סיפוריהם האישיים של ניצולי השואה אל קדמת הבמה. זו לא רק חוויה לימודית - זו שליחות אנושית וזיכרון חי שחשוב כל כך להעביר הלאה לדור העתיד". מוסיפה ד"ר לימור סהר-ענבר, דקנית הסטודנטים.