מדובר בציון דרך חשוב שמעניק לעובדים לא רק ביטחון כלכלי, אלא גם הכרה אמיתית בתרומתם הישירה להצלחת החברה.
מאחורי ההסכם עומד יו"ר ועד ההנדסאים והטכנאים מאיר ברנס, שמייצג כ-1,800 עובדים כ-15% מכוח האדם של רפאל. ברנס, שמכהן במקביל גם כראש תחום ניהולי וממשיך לעבוד בשטח לצד העובדים, מספר בפודקאסט מיוחד עם העיתונאי אביעד פוהורילס על השביתות, ההפגנות, הנתק מול ההנהלה וההחלטה לצאת למאבק עצמאי כש"ההסכם שהוצע לא התאים ולא ענה לצרכים של העובדים".
ההסכם, שנחתם לאחר תקופה מאומצת של מו"מ שכללה גם מחאות מחוץ למפעלי רפאל בצפון, קובע מודל תגמול חדש שמצמיד את השכר לרווחיות החברה - שמחזיקה כיום בצבר הזמנות של למעלה מ-60 מיליארד שקלים. לצד זאת, העובדים ייהנו מהגנה מפני שחיקת שכר באמצעות מנגנון הצמדת שכר למדד, מתוספת שכר מצטברת של 27.7% בממוצע לאורך חמש שנות ההסכם, בונוס שנתי בגובה של עד משכורת שלמה, והטמעת מנגנון דיפרנציאלי רחב המתגמל מצטיינים - מנגנון שלדברי ברנס "מעולם לא נבנה באופן הזה ברפאל".
"החברה מתקדמת בצורה אקספוננציאלית, והעובדים צריכים להתקדם יחד איתה", אמר ברנס. "זה לא הסכם רגיל - זה הסכם ערכי. רצינו הסכם שיבטא הוגנות אמיתית, ושמכיר בעובדים לא רק ככוח ייצור אלא כשותפים".
בתקופת הלחימה מאז השבעה באוקטובר, תיאר ברנס איך עבדו העובדים סביב השעון, כולל סופי שבוע, למרות האיומים בצפון, ולמרות שלחלקם משפחות שפונו מהבתים. "זו הייתה מלחמה קשה, אבל העובדים התייצבו והמשיכו לעבוד בכל הכוח. עשו פה עבודת קודש. ההנהלה גם ידעה לחבק, ואני מעריך את זה. בסופו של דבר - רפאל היא בית", אמר.
עוד בפודקאסט, ברנס מספר על דרכו האישית - מכניסתו לרפאל כעובד ייצור בגיל 22, עלייתו בהדרגה דרך תפקידי ניהול והדרכה, ולבסוף הפך לדמות המרכזית במאבק החברתי של העובדים הצפון. "זה בדי.אן.איי שלי. אני כאן כדי לדאוג לעובדים. אני לא רק נציג - אני חלק מהם, ואני לא מתכוון לוותר על העבודה המקצועית שלי. כשאני מגיע כל בוקר - אני מאושר. אנחנו לא רק עובדים. אנחנו תורמים לביטחון של המדינה".
בשבוע האחרון נפגש ברנס גם עם יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד, והודה לו על התמיכה והגיבוי שקיבל ברגעים הדרמטיים שלפני חתימת ההסכם.