במרתון תל-אביב, אירוע הספורט הגדול בישראל שיתקיים ביום שישי 28 בפברואר ברחבי העיר, תשתתף קבוצה של 15 בנות ובני הגיל השלישי, המתאמנים במרכז הקהילתי רייך לאזרחים ותיקים.
פאינה דיסטניק, 83, תשתתף עם הקבוצה של מרכז רייך במקצה ה-5 ק"מ הליכה. "אני מאד אוהבת ללכת. אני במיוחד אוהבת ללכת בתל-אביב", היא מספרת. "אני מתאמנת במסגרת המרכז כבר שנתיים, באמצעות קבוצת ההליכה שלנו, אנחנו זוכים להכיר את תל-אביב יותר ויותר. אני הולכת בין 3 ל-4 ק"מ כמה פעמים בשבוע. מאז שעליתי לארץ לפני 52 שנים, תמיד הקפדנו לעשות הליכות. ישר עברנו לגור בתל-אביב והיינו עושים הליכות בגורדון, בטיילת ליד הים, ליד הדולפינריום וליד נמל יפו".
דיסטניק מספרת על הפעילות עם הקבוצה: "כל שבוע אנחנו נפגשים ועושים הליכות ביחד. כל פעם זה במקום אחר בעיר. אני הכי אוהבת לצעוד ליד הים, אבל לא מזמן גילינו מסלול נפלא מתחנת הרכבת הקלה בסבידור ועד למגדל עזריאלי שרונה. עשינו צעידות גם בפארק הירקון ובמוזיאון תל-אביב. בכלל, העיר משתדרגת ועשו פה פינות מאד יפות".
דיסטניק מגיעה למרתון בנק לאומי תל-אביב עם הקבוצה, אחרי שהגשימה השנה חלום וכבשה יעד משמעותי עבורה: "במאי השנה נסעתי עם שתי הבנות שלי לספרד, ושם עשינו מסלול מדהים שנקרא 'קמינו', שזה מסלול של צליינים מהמאה ה-16. עשינו ביחד קטע הליכה של 60 ק"מ מסנטיאגו ועד לאוקיינוס - שבאותם ימים הצליינים חשבו שזה הקצה של העולם. הלכנו את המסלול במשך 7 ימים, כאשר כל ערב עצרנו במלון אחר שאליו היו מגיעות בכל פעם המזוודות שלנו. כל בוקר היינו קמות, והלכנו ככה עד לנקודת העצירה הבאה של סוף היום".
אביבה לביא התחילה לעבוד לפני שלוש שנים במרכז רייך בתור מורה ליוגה. לאחר שבמקביל גם השתתפה בתחרויות אשת ברזל, החליטה להגשים חלום אישי ולהקים קבוצה שהחברות והחברים בה יהיו מגיל 60 ומעלה שישתתפו במרתון, שבו גם ניתן לצעוד בהליכה, ולאו דווקא לרוץ.
היא מספרת: "הרעיון הוא לגבש קבוצה, שאין בה תחרות, אלא שיתוף פעולה ודירבון. אנחנו בכל פעם נפגשים במקום אחר בעיר, ותמיד מקפידים לצעוד בזוגות. מי שמגיעים ראשונים לקו הסיום באימונים, מסתובבים וחוזרים לאסוף ולדרבן את אלה שאיטיים יותר כדי שיגיעו גם הם. העניין הוא ביחד. יש לנו אפילו חולצות של הקבוצה, וגם שיר משלנו".
"אני מנסה לחדש בכל שבוע", לביא אומרת. "פעם צועדים בפארק חדש. כל פעם יהיה מסלול חדש. מדי פעם אנחנו כולנו עולים על אוטובוס או רכבת קלה לגלות כל מיני 'יהלומים' חבויים שיש לעיר להציע".
לביא מספרת על כך שההשתתפות בקבוצה מעניקה גם ידע: "אנחנו לומדים איך ללכת נכון, גם איך להשתמש נכון בידיים תוך כדי, עם הקצב הנכון והשתייה הנכונה. אנחנו גם עוסקים בתזונה תוך כדי. באחד האימונים האחרונים עצרנו את ההליכה כדי לקטוף חובזה. דיברנו על הצמח, איך הוא יכול להשתלב בתפריט ואיך הוא גם יכול לעזור לנו".
לביא מדברת על הערך המוסף שיש לקבוצה שרובה המוחלט הן נשים, ששמה לעצמה מטרה שבקצה שלה ניצבת ההשתתפות במרתון: "יש לנו בקבוצה גם הרבה עולות חדשות. זו קבוצה שמסייעת להן להיקלט בארץ. הן הולכות ותוך כדי הן מדברות ומתחברות. פעם אחת, משתתפת שגרה ממש ליד מלון הילטון הזמינה את כולנו לקפה אחרי האימון. נבנתה קהילה של נשים שאוהבות לזוז וזה מה שמחבר ביניהן. זו מתנה לכל החיים".
"עבורי מדובר בהתגשמות חלום", לביא מסכמת. "אני כל הזמן מזכירה את המרתון. שכשמגיעים לקו הסיום, לא משנה באיזה מקצה מדובר, מחכים מדלייה ובקבוק מים. זו תחושת על. לא משנה מה המרחק שעשית, להשוויץ לנכדים זה הכי כיף".