באופן כללי, האטמוספירה בה פועלים מנכ"לי עיריות ורשויות מקומיות מורכבת ולא יציבה בשגרה, אולם ביתר שאת בשעת חירום - לאור התמודדות עם מלחמה רב זירתית שאין רשות מקומית כיום שלא הושפעה ומושפעת ממנה באופן כזה או אחר.
אמנם השלטון המרכזי קובע מדיניות, אולם דרכי הפעולה עמומות. קבלת ההחלטות נתונות בידי ראש הרשות והגורם המבצע - מנכ"ל העירייה, ובמציאות זו התגלה פער עמוק: הנתק שבין השלטון המרכזי לבין השלטון המקומי שאינו חדש, הגיע לנקודת רתיחה - ואנחנו, מנכ"לי הרשויות המקומיות, דורשים שינוי.
למרות האחריות הרבה שמוטלת עלינו והמשברים איתם התמודדנו השנה, השלטון המרכזי עדיין לא הצליח לחבר בין ההנחיות שהוא מכתיב לבין המציאות בשטח. כך, בעוד אנו עובדים ללא לאות, נאלצים להתמודד לא רק עם משברים אלא גם עם חוסר תמיכה מערכתית. ההנחיות שמגיעות מלמעלה - "תפנו", "תעשו", "תתחילו" - מנותקות מהמורכבות היום-יומית ומהצרכים האמיתיים של השטח.
חייבים לאפשר לנו גמישות ניהולית אמיתית. המערכת הקיימת לא מאפשרת לרשויות המקומיות לקבל החלטות שמותאמות למציאות בשטח. נכון לעכשיו, הגמישות שהוענקה לנו - למשל בהחלטה האם להעלות ארנונה - היא צעד בכיוון הנכון, אך היא רחוקה מלהיות מספקת. מציאות בה כל רשות מקומית נפגעה בצורה שונה - בין אם כתוצאה מהשבתת פרויקטים, אובדן הכנסות מאגרות או צרכים הולכים וגוברים של הקהילה - מחייבת שיקול דעת רחב יותר.
יש לאפשר לנו לפעול בהתאם לצרכים הייחודיים של כל רשות ורשות, במיוחד במצבי משבר. הרשויות המקומיות הן אלו שמנהלות את המענה הישיר לתושבים, מפעילות את מרכזי השליטה והבקרה, מטפלות בנפגעים, מספקות פתרונות דיור למפונים ומגיבות בזמן אמת לצרכים המשתנים של הקהילה.
בסופו של דבר, מי שמנהל את כלכלת הרשות ומי שניצב יום-יום מול התושב זה אנחנו. אנחנו מכירים את המצב לאשורו ויודעים מה דרוש כדי להתמודד עם האתגרים הייחודיים בכל אזור. המדינה חייבת להבין זאת ולאפשר לנו לקבל החלטות, לגבות אותן ולפעול בצורה מותאמת ואחראית.
שנית, במהלך השנה האחרונה ביקרנו באזורים שנפגעו קשות בדרום ובצפון, ופגשנו מנכ"לים שהתמודדו עם מצבים בלתי אפשריים: עבודה תחת אש, פינוי תושבים, ניהול חמ"לים במשך חודשים ופתרון בעיות חברתיות וסוציאליות בקנה מידה חסר תקדים.
אך לצד ההוקרה, יש לי ביקורת נוקבת על היחס של המדינה כלפי השלטון המקומי. למרות העבודה סביב השעון, הפיצוי שהובטח למנכ"לים ולעובדים ברשויות שנפגעו היה מגוחך - תשלום חד-פעמי ולא יותר. זה לעג לרש. אנו דורשים פיצוי הולם ומתמשך, לא רק כדי להוקיר תודה אלא כדי לאפשר לנו להמשיך לפעול ביעילות.
חייבים לפצות את המנכ"לים של רשויות הדרום והצפון בסכומים משמעותיים לאורך כל התקופה ולא באופן חד פעמי, שכן אם אנחנו עובדים סביב השעון, במקומות שאינם מטווחים תכופות, אזי שבצפון ובדרום, המנכ"לים כגורם המפעיל, נאלצים להתמודד עם תהליכים שלא חוו מימיהם כמו פינוי אנשים מבתיהם, דאגה לסוגיות חברתיות, סוציאליות, בעיות פרטניות, קשר עם מס רכוש, עבודה באינטנסיביות וחודשים של שהות בחמ"ל היישובי לעיתים במשך חודשים. המדינה צריכה להתייחס לנושא הזה בכובד ראש ולא בשיפוי המבזה שניתן.
לסיכום, שלטון מקומי חזק, עצמאי וגמיש אינו רק צורך של הרשויות - הוא צורך לאומי. הגיע הזמן שהשלטון המרכזי ייתן לנו את הכלים הנדרשים להמשיך ולשרת את תושבי המדינה בצורה הטובה ביותר, במיוחד בשעת חירום. זהו צו השעה.