ההורים השכולים שהגיעו לפגוש את התלמידים ולספר על הבנים ובנות שנפלו. יגאל, אביה של התצפיתנית הדר מרים כהן ז"ל ממושב זיתן; יורם - אבא של רון יהודאי ז"ל מהעיר יהוד שנרצח בנובה; ליאת אימא של אופק רביע ז"ל ונטלי אימא של נדב ברטל ז"ל מבית אריה שנרצחו בנובה וליאת אימא של סמ"ר דניאל שפרבר ז"ל מיהוד שנרצח ב-7 באוקטובר.
מתוך סיפורם של שלושת החברים שנרצחו במסיבת הנובה, שיתפו האימהות ליאת ונטלי: "הם היו שלישיית חברים. גל דנגורי, נדב ברטל ואופק רביע למדו ביחד, יצאו ביחד לדרום אמריקה וביחד היו גם במסיבת הנובה, הצליחו לברוח ובדרך הביתה על כביש 232 צמוד לקיבוץ מפלסים הם הותקפו, הוקפו במחבלים ושם גם מצאו את מותם"
"ה-7 באוקטובר זה הרגע שהחיים שלנו התהפכו והם כבר לא אותם חיים. אנו עוצמים את העיניים ואי אפשר שלא לדמיין את הרגעים האחרונים של הילדים שלנו. היה לנו חשוב לבוא ולספר את הסיפור של הילדים שלנו שהיו ילדים טובים, מדריכים בצופים, חיילים קרביים מלח הארץ. מצחיקים בטרוף היו ביחד חצי שנה בדרום אמריקה. הם אהבו את החיים את אהבו אחד את השני והם היו חבורה מדהימה של בית אריה ועם כל היופי שלהם והתמימות היו צנועים. חשוב לנו לומר לכם תהיו טובים. תעטפו כל אדם. תחיו כאילו זה היום האחרון שלכם ותרקדו כאילו אף אחד לא רואה אתכם תהיו טובים לחיים ולסביבה תהנו מהחיים ותשמרו על עצמכם תודה, סיימו האמהות מול קהל התלמידים שישב בשתיקה לאורך השיחה.
ליאת מרץ סגנית מנהל ואחראית על החינוך החברתי: "חשוב לנו שערכי ביה"ס יבואו לידי ביטוי במפגשים ובשיח. שהתלמידים יכירו את סיפורי הגבורה של החיילים והאזרחים, ינהלו שיח רגשי על התחושות ויכירו במשאבי החוסן האישיים. יכירו את בוגרי התיכון שנפלו ואת הערכים שפעלו לאורם. חשוב לנו שהתלמידים יאמינו בעוצמתה של ישראל ויחשפו לדמויות מפתח בחברה שדוגלות בציונות, אהבת הארץ ובכבוד האדם. ויעשו מה שביכולתם להחזיר את החטופים הביתה. אני חשה סיפוק בידיעה שהתלמידים נחשפים לסיפורים אישיים משמעותיים ולומדים להפיק מהם ערכים לחייהם שלהם תוך יצירת תמונת עתיד של תקווה וחוסן אישי ולאומי".
אושרת דדוש-סרור, סגנית מנהל והרכזת הפדגוגית: "השביעי באוקטובר הוא יום משמעותי מבחינתי כמחנכת, וכמורה להסטוריה משתי בחינות. ראשית, חובה עלינו לצרוב בזכרון ובתודעה הלאומית את ארועי היום הנורא, שפתח את המלחמה על חרותינו, זכותינו להגנה ולתקומה בארצנו. חובה עלינו לזכור את סיפוריהם של תושבי הדרום שעולמם התרסק באבחה אחת, את סיפוריהם של החטופים והנופלים .את סיפורי המפונים מבתיהם. ובד בבד לפתח חוסן ותקווה לצד גילויי האומץ הגבורה והסולידריות . בשיעורי ההסטוריה במשך שנים אני מדגישה כי המדינה לא ניתנה על "מגש של כסף" (אלתרמן) וכעת יותר מתמיד, המלחמה היא מלחמה על הבית. וככזו, מוטלת על כולנו החובה להתגייס, לקחת חלק בכל המישורים. המישור הצבאי, החברתי וההתנדבותי".