במלחמה או במשבר הם מועלים על נס כאשר מוכחת נחיצותם הקריטית בחיזוק החוסן והסולידריות, אך בשגרה הם נתפסים כמותרות לרשויות "שיש להן". עכשיו זה הזמן להתחייב שבמשבר הבא כל הרשויות יהיו מוכנות עם כיפת ברזל חברתית.
המלחמה חשפה בפנינו, כמו בקורונה, שזרועותיה של המדינה או הרשות המקומות לא ארוכות מספיק ולא מגיעות לכל בית בישראל. המסתגרים בבתיהם, המפונים, הנוער המשוטט, נשות המילואימניקים או המקלט השכונתי אינם מצויים תמיד בקשר ישיר עם הרשויות או נציגיהן. אך איפה שהמדינה נעצרת הקהילה מושיטה את ידה ומייצרת מענים מתוכה.
הבדל תהומי הורגש בין שכונות וישובים שיש בהם תשתיות קהילתיות חזקות ובין אלו שלא: קליטת המפונים, סיוע ההדדי, התנדבות, יכולת לפתור קונפליקטים בין שכנים במקלט המשותף, תמיכה במשפחות מילואים, פנייה לעזרה, שימוש במשאבים פנימיים, הורדת סטרס ברשת, צמצום הפצת הפחדות ופייק ניוז ועוד... במקומות בהם צמחו מנהיגים קהילתיים ונוצרה סולידריות ואחריות קהילתית הקהילה ידעה לייצר מענים מתוכה.
חוסן זו תכונה של אדם או חברה המעידה על מידת יכולתו להתמודד עם משבר, שינוי קיצוני, חוסר ודאות או מצוקה. שכונות וערים ששמרו על מדדי קהילתיות גבוהים בשגרה העידו על חוסן קהילתי גבוה במלחמה. חוסן שהיווה "כיפת ברזל חברתית" ואפשר לעורף להפגין עמידות ולהחזיק מעמד במינימום פגיעה חברתית ואישית.
אם יחידנית הפונה בקבוצת הווצאפ של השכונה בבקשה להביא לה תרופה לבנה החולה, צעירים הבוחרים לארגן פעילות הפוגה לילדים בממ"ד של הבניין בו הם גרים או נשים המעמידות סירים ליולדת בבית ממול שבעלה במילואים; הם רק חלק מהמענים שהקהילה מספקת בעצמה עבור עצמה. דברים אלו לא מתרחשים במקום בו התושב לא חש זיקה, חיבה או אחריות לגורלם של שכניו.
תחושת שייכות וזיקה לשכונה, חיבוריות בינאישית, אמון והדדיות, היכולת לפעול יחד תוך תחושת משמעות הנובעת מתרומה לכלל, הם שהטו את הכף מהתנהגות הישרדותית ואף דורסנית בעת מצוקה, לבין סולידריות. הם אלה שיצרו את תחושת הביטחון שאפשר לצלוח את התקופה יחד ולהיות שם האחד עבור השני.
מאפייני הקהילתיות אלו מוכרחים להיבנות בזמן שגרה.
מינהלי ואגפי הקהילה ברשויות המקומיות עוסקים במגוון דרכים ושיטות חדשניות, לטפח ולחזק את הקהילתיות בעיר, ביישוב ובשכונה. לצד שותפיהם מהאגפים לשירותים חברתיים, מהמתנ"סים ומארגונים חברתיים, הם מצמיחים מנהיגות קהילתיות, מעצימים תושבים, מצמיחים מעגלים שלוקחים אחריות על עתידם ועתיד המרחב בעצמם, והופכים את התושבים מצרכנים פאסיביים לאזרחים מעורבים ובעלי השפעה.
מינהלי ואגפי הקהילה מביאים איכות ייחודית של רתימת מחלקות ומשאבי הרשות לטובת העניין. הם קמו בהחלטת ראש הרשות ב-30 רשויות בעשור האחרון כחלק ממהלך אסטרטגי משמעותי: לקחת את המחלקות הנוגעות בקהילה ולאגם אותן תחת מטרייה ניהולית אחת, המתמחה בפיתוח קהילתיות. לא להסתפק בנתינת שירותים לנוער, לצעירים, לזקנים, לעולים, לעסקים וכו', אלא שימוש במשאב השירותים לחיזוק הקהילה.
אגפי הקהילה לא עוצרים כאן. הם הקימו תחתם מחלקה ייעודית שהעלאת רמת הקהילתיות היא משימתה. הפיכת השכונות לקהילות באמצעות תקן של מנהל קהילה שכונתית ויצירת שולחן הובלה של פעילים; נתינת מענים לקהילות מאורגנות; וחיזוק הקהילתיות בקרב קהילות המתבססות על מכנה משותף: להט"ב, בעלי כלבים, נשות מילואים, הורים צעירים וכו'. בזכות מעורבות האגף תהליכי שיתוף הציבור הופכים עמוקים ומשמעותיים יותר והתושבים חשים שקולם נשמע.
זה לא תהליך שקורה ביום, אך כשהוא קורה הקשר בין התושבים לבין הרשות ובין הרשות לתושבים מתהדק. איכות החיים עולה. החסמים במימוש מדיניות הרשות יורדים, הניכור פוחת ומדד הדמוקרטיה המקומית נמצא בעלייה.
בשנה האחרונה מנהלי האגפים והמינהלים התחברו לקהילה מקצועית המהווה מרחב להיוועצות עמיתים, חלופת רעיונות, התמקצעות, פיתוח חשיבה אסטרטגית וקידום התחום. ממקום זה אנו, שהיינו בשטח וראינו בעינינו את עוצמתה של הקהילה, פונים בקריאה אל ממשלתנו: לפני שגרת החירום הבאה על המדינה להציב את חיזוק הקהילתיות כיעד לאומי לימי חירום ולימי שגרה.
ראם שמואלביץ'
מוביל הקהילה המקצועית של מנהלי אגפי קהילה מטעם קרן שח"ף
כותב הספרים: "מידברן: יֵצֶר הטוב" ו"לחיות את מידברן".