קריית העירייה לא דומה לעיריות אחרות בארץ. המועצה לשימור אתרים הכירה בכיכר ספרא בשנת 2019 כאתר מורשת היסטורי. המיקום שלה, השימוש במבנים ההיסטוריים ששומרו והוסבו למשרדים, השילוב בין ישן לחדש והמתחם כולו, מספרים פרקים נרחבים בהיסטוריה ובהווה של ישראל. בנוסף, הבניינים ההיסטוריים בקריית העירייה שזורים בסיפורים יוצאי דופן.
הנה כמה סיפורים צבעוניים על מספר בניינים בכיכר:
בנין מספר 2 - בניין הקונסוליה הכללית הרוסית והסוגיה הרוסית (עסקת התפוזים)
בבניין שכן משרד הקונסוליה הכללית הרוסית ובו תמונות היסטוריות וארכיטקטורה מרשימה. עסקת התפוזים היא הכינוי הלא רשמי להסכם מכירת רכוש השייך לברית המועצות למדינת ישראל מ-7 באוקטובר 1964. עסקת החליפין נקראת "עסקת התפוזים" מכיוון שישראל שילמה 3.5 מיליון לירות ישראליות (4.5 מיליון דולר אמריקאי), ובטקסטיל ותפוזים, עבור 22 נכסים רוסיים, ביניהם בניין הקונסול הרוסי בכיכר ספרא (בין המבנים בית החולים הרוסי, חצר מירנסקי, חצר אליזבטה, חצר ניקולאי וחצר בנימין בירושלים).
בנין מספר 5 - משרדה הראשון של הנרייטה סאלד
בבניין מספר 5 היה ממוקם המשרד הראשון של הגב' הנרייטה סאלד שהקימה את עליית הנוער, הדסה וטיפת חלב.
בנין 10 - בית העירייה הישן שראש העיר האחרון שפעל בו היה טדי קולק
המבנה ממוקם בכיכר צה"ל ברחוב יפו 2, נבנה בתקופה הבריטית והוקם במימונו של בנק ברקליס, בתמורה לכך שהבנק יקבל את קומתו הראשונה של המבנה, כסניף בנק בשכירות למשך 30 שנים, והעירייה תשכון בחלקו הצפוני של הבניין. כספות הבנק קיימות בו עד היום ומאכסנות פריטים של האגף לחירום וביטחון בעירייה.
בנוסף, בבניין שוכן אולם מועצת העיר הישן עם חלונות הוויטרז' הצבעוניות והמפורסמות שלו וכן המרפסת העגולה הצופה לעבר חומות העיר העתיקה - קו הגבול עם ירדן, עד לפני מלחמת ששת הימים - בה השקיף טדי קולק על ירושלים המחולקת וחלם על איחודה.
סיפור נוסף המקושר לאזור בניין 10, אשר היה ממוקם סמוך לשטח ההפקר, הינו סיפור הנזירה עם השיניים, אשר שיניה התותבות נפלו מגג בית החולים הצרפתי לשטח ההפקר, בין בניין 10 לבית החולים, ועל מנת להשיב לה אותן, כינסו את וועדת שביתת הנשק, שתפסוק על הפסקת אש עד להשבתן של השיניים לנזירה.
בניינים 11-12 - בהם ישב ופעל ועד הצירים לפני הקמת המדינה
מדובר בבניינים היסטוריים ומרשימים. על אבני הראשה בהם נראים עד היום סמלי הפטריארכיה הארמנית ששומרו.
בניין 13 - בית אביחיל
נבנה כבית חולים רוסי ועליו כתובת ברוסית המציינת זאת וכריסטוגרמה על ראש הגמלון.
המבנה נבנה בשנת 1863 כבית חולים עבור הצליינים הרוסים אשר עלו לרגל לארץ והוא היה בית החולים הראשון מחוץ לחומות העיר העתיקה. בתקופת המנדט הבריטי הוא נמסר לצלב האדום האמריקאי שטיפל באוכלוסייה אזרחית, מאוחר יותר הפך לבית חולים צבאי ולאחר מכן הפך לבית החולים הממשלתי בירושלים. לאחר מלחמת העצמאות הפך לבית חולים של צה"ל וניתן לו השם "אביחיל" - אבי החייל. הבניין גם שימש את מעבדות בית החולים הדסה.
הבניין נחשב כמקולל כי קומת המרתף בו שימשה חדר מתים ומשם יצאו לוויות.
עם חנוכת כיכר ספרא, כשנודע הדבר לעובדי העירייה, הם סירבו לעבור לבניין. ב-1995 הגיע למקום מקובל ידוע שהעיד כי נשמותיהם של המתים מסתובבות בו בחופשיות, וכי העובדים מפריעים את מנוחתם. בשל כך היו עובדים שנתקפו חרדה, וכמה מהם נשבעו כי ראו רוחות ושדים מסתובבים במסדרונות, במיוחד במסדרון הארוך והקריר בבניין, שתרם לתחושה המבהילה והלא נעימה. העובדים נמנעו לרדת לקומת המרתף ששימשה כחדר מתים, ועל מנת להרגיעם הובא רב, שערך תפילה במקום, לתיקון הנשמות וטען כי אין מקום לחששות, משום שלא מדובר בבית קברות, אלא בבית לוויות בלבד. מאז נרגעו הרוחות והעובדים חזרו לבניין.