בניתוח ראשוני של תוצאות הבחירות המקומיות בהתבוננות ל"יום שאחרי" בבחירות ארציות - על ההנהגה הפוליטית במחנה הליברל-דמוקרטי, שהוכיחה בבחירות המקומיות שוב שהיא לא מבינה שהיא צריכה להנהיג, להפנים שעלייה להפשיל שרוולים ולהיכנס למשחק ביתר שאת מאז אתמול אנחנו עדים להלקאה עצמית של המחנה הליברלי, שבתורה גורמת לגילויי שמחה בקרב תנועות כהניסטיות וחרד"ליות על כך שהבחירות המקומיות מעידות על כשלון המחאה.
ההלקאה העצמית הזו, שנובעת מתוך תפיסה שאחוזי ההצבעה הנמוכים בהכרח מביאים להצלחה לצד השני, רחוקה מאד מלהיות מוצדקת. השמחה מנגד היא מאד מוקדמת ולא מבוססת על כלום. למעשה, ההפך הוא הנכון וניתן להכריז - "הר הבן גביר בידינו!".
למרות מספר הפסדים שנובעים מחוסר סנכרון במחנה או כתוצאה מהתעוררות מאוחרת כמו רחובות (שם אני מקווה שיהיה סיבוב שני וניתן יהיה לתקן), חולון (שי קינן הוא הפסד גדול לעיר שיכול היה להימנע אם מורן ישראל ומוטי ששון היו מתאחדים) ומצפה רמון (עיר שנפלה לידיים חרד"ליות), ולמרות שההתנהלות של מי שמתיימרים להיות "ראשי המחנה" ובפרט בני גנץ ויאיר לפיד היא שערורייה שמורכבת מאפס התאבדות על המגרש, אפס דירבון ואפס ראייה אסטרטגית - כותרות כמו "המחאה נחלה תבוסה" שכלי תקשורת מטעם התהדרו בהן מאז אמש - נועדו להסתיר אמת עגומה מאד מבחינתם.
כעת לעובדות כפי שעלו מתוצאות האמת: הרשימות של מפלגות הכהניסטים התרסקו כמעט בכל הארץ, גם במקומות שנחשבים בעלי אוריינטציה יחסית אליהם: ברמלה 0.5%, בקריית מלאכי 4.4%, בנוף הגליל 3.6%, בנתניה 2.9% ובפתח תקווה 1.4%.
בעיר גדולה כמו חיפה הם זכו ל-1.9% ובתל-אביב, שם "עוצמה יהודית" רצה במשותף עם הליכוד וכרגע מתנדנדים בין 0 מנדטים למנדט 1. גם מפלגת "נעם" של אבי מעוז התרסקה. הנתונים עוד נאספים והתוצאות הרשמיות רק לקראת סוף השבוע, אבל כבר כעת ברור מה המסר של הציבור לקיצוניים.
מנגד, "חוזה חדש", שהיא תנועה פוליטית צעירה שנולדה מתוך המחאה ויש לי הזכות להיות חלק ממנה, הביאה הישג חסר תקדים - מתוך 26 רשימות שרצו למועצות השונות, 26 נכנסו למועצה - בירושלים, רחובות, תל-אביב, נתניה, פתח תקווה, רעננה, הרצליה, קריית טבעון, ראש העין, חדרה, רמת גן, מבשרת ציון, כפר יונה, קדימה - צורן, חיפה, בת ים, בנימינה, קריית ביאליק, באר שבע, קריית אונו, יבנה, זכרון יעקב, כרמיאל, עומר, הוד השרון וחולון. מבחינה זו ובהשוואה לתוצאות של הרשימות הכהניסטיות - לאחרונות נשאר רק לאכול אבק. בחלק גדול מהיישובים, "חוזה חדש" לא רק נכנסה למועצה אלא היא מהווה הרשימה הגדולה ביותר.
עוד עובדה מעניינת היא שמפלגת הליכוד חטפה מפלה, למעט בערים ליכודיות מובהקות בשאר הערים הליכוד נמחק מהמועצה או שמועמדים ברחו מהמותג ורצו תחת מותגים חדשים. עובדה זו מעידה כאלף עדים על כך שהתהליך שנתניהו העביר את המותג "הליכוד" בדרך להפיכתו למפלגה של איש אחד - הקריס את מה שפעם היה אלטרנטיבה שלטונית כמעט בכל עיר גדולה. מבין מפלגות הקואליציה, נראה כי המפלגה היחידה שהתחזקה היא ש"ס, דבר שבא לידי ביטוי גם הערים חרדיות וגם בחיזוק כוחה בערים מסורתיות.
מבחינת המחנה הליברלי, תוצאות הבחירות הן מעולות, למרות אחוזי הצבעה מאד לא מספקים. "יש עתיד", "המחנה הממלכתי", מפלגת העבודה, מרצ וכמובן "חוזה חדש", נכנסו באחוזים יפים מאד בכל הערים. כמעט ואין עיר שבה סך כל המפלגות הליברליות ירד מבחינת מנדטים. ברובן נרשמה אפילו עלייה. לא פחות חשוב - אחוז הנשים במועצות גדל בצורה משמעותית.
אם מסתכלים על התמונה שנוצרת לנגד עינינו וחושבים על "היום שאחרי" בהקשר של בחירות ארציות - המחנה הליברלי שיפר עמדות והתבסס בזירה הפוליטית. מפלגת הליכוד מתבררת כמותג מת, ובניגוד לרעש ולצלצולים של מנהיגי "עוצמה יהודית", התוצאות שלהם מוגבלות מאד ומעידות על סנטימנט ציבורי כלל ארצי שלא נותן בהם אמון. על ההנהגה הפוליטית במחנה הליברל-דמוקרטי, שהוכיחה בבחירות המקומיות שוב שהיא לא מבינה שהיא צריכה להנהיג, להפנים שעלייה להפשיל שרוולים ולהיכנס למשחק ביתר שאת.
משה רדמן אבוטבול, ממנהיגי המחאה נגד ההפיכה המשטרית ויוזם הקריאה לבחירות עכשיו