יש רק אישה אחת שמתמודדת לראשות מועצת הגולן - אתם חייבים להכיר אותה

"אני מאוד מקווה שימצא יתרון במנהיגות נשית בישראל, אבל אני ריאלית" אומרת לי בתיה גוטליב, כבר בתחילת הריאיון, אני האישה היחידה במרוץ לראשות מועצת הגולן, עם קבלות על הישגים ניהוליים אבל אני גם הכי פחות ממולחת, ומשווקת. אני אמא לחמישה עם בעל במילואים, האנרגיה שלי מתועלת לפרקטיקה, לא לרעש וצלצולים אף אחד לא מחשיב את זה לטובתי ואת יודעת מה, גם לא צריך. בסוף חובת ההוכחה עליי"


בתיה גוטליב, 39, נשואה לאשר, מילואימניק, ובעל עסק עצמאי, ואמא לחמישה, מגילאי שנתיים ועד 18 לא באה לראיון הזה, כדי לחזק את סיכוייה כמתמודדת, היא כבר עשתה את המתמטיקה בעצמה: "הגברים עושים שימוש בדרגות שלהם, לפעמים אפילו שימוש ציני ולא הולם, כדי לקבל קולות, למרות שאין שום קשר בין יכולת ניהול ציבורית, לבין תפקיד צבאי, תאמיני לי אני יודעת לי אין דרגות לנפנף בהן, מבחינת המדינה והציבור, נשות המילואימניקים הן בתחתית סולם הקרדיטים."

המלחמה הזו הוכיחה מעל לכל צל של ספק, שנשים הן כח מכריע בכל החזיתות, יש כבר מספיק מחקרים שמצביעים על כך שנוכחות של נשים בעמדות מפתח, תייצר משוואה הרבה יותר בריאה,
סקר של מכון "רפי סמית" שנערך בינואר 2024 והוזמן על ידי חברת הכנסת מטי צרפתי (יש עתיד), בנושא מנהיגות נשית בזירה המקומית ובמלחמת "חרבות ברזל" , מצביע על כך שיש הסכמה רחבה בציבור בנושא שילוב ותרומת נשים בלוחמה ובתפקידי מפתח. כמעט ואין הבדלים בין גברים לנשים בנושא זה על פי הסקר, מלבד בקרב הציבור החרדי.

"כ-72% מהמשיבים בסקר שהזמנתי , סוברים שיש צורך בשיתוף נשים בקבינט המלחמה. כמו כן ישנה עליה בהעדפה למועמדות נשים בבחירות המקומיות ביחס לסקר קודם שבוצע עבורי לפני המלחמה." מצוטטת חברת הכנסת מהסקר.

אבל עדיין, כשמדובר על נשים בעמדות מפתח במרחב הציבורי, הנתונים עגומים: על פי נתונים שפרסם "פורום 31 " - יוזמה חברתית א-מפלגתית, להכפלת מספר הנשים בראשות הרשויות:

יש כיום בישראל סה"כ 14 ראשות רשויות, מתוך 257, פחות מ- 6% בבחירות הקודמות התמודדו 72 נשים, מתוכן נבחרו 14 נשים, כיום מתמודדות 85 נשים, מספר שיא, נראה בסוף מה יהיו התוצאות .

בתיה גוטליב מחשיבה את עצמה כחלק מהמאבק של "פורום 31" והיא לא תפסיק להלחם: "לפני כמה חודשים היה פה, אחד משרי הממשלה לסיור ביישובי הגולן, אותו הובלתי, כחלק מיוזמה שלי לעגן את חוק פיתוח הגולן. הוא הגיע מלווה בכ-30 אנשי צוות, כולם גברים. הייתי האישה היחידה בסיור."
שאלתי אותו על זה, 'איך זה שאין נציגות נשית במשרד שלך?', הוא ענה לי שדווקא יש: יש לי בלשכה כמה פקידות, הוא אמר לי, מילה במילה"

את בתיה פגשתי במקרה, באחת מהפעמים שהתנדבתי יחד עם צוות לעניין, להכין אוכל לחיילים ביישוב מעלה גמלא, מסתבר שכשהם מגיעים צפונה, היא מתנדבת קבועה מאז פרוץ המלחמה.

ולא, לא תראו על זה פוסט או סטורי, או יח"צ כזה או אחר, האמת היא, שזה אפילו לא חלף בדעתה היא באה כאמא שדואגת לחיילים, וכולה אושר. תוך כדי נפנוף במנגל וחיתוך הסלטים, היא מספרת לי שבאותו בוקר, אביב גפן הוציא סטורי תמיכה ברשתות החברתיות, אביב כתב: "לאישה הזו מגיע לנצח"... הוא יודע מה הוא אומר.

אבל העובדה שהיא מתמודדת אישה, והשיח שגלגלנו על נשות המילואים והתפקיד הנשי בעמדות ציבור, גרם לי לבקש ממנה לשבת איתי לראיון. בתיה גוטליב היא תושבת יונתן, כבר- 13 שנה , יישוב חקלאי במרכז הגולן. לפני כן התגוררה עם משפחתה במרכז הארץ תחום העיסוק שלה הוא ניהול מערכות הבריאות בצפון הארץ. מתוקף תפקידה זה, ניהלה גם קשרי ממשל שהטיבה לממש מול משרד הבריאות.

בחמש השנים האחרונות כיהנה בתיה, כראש מטה ומנהלת קשרי ממשל, במועצה האזורית גולן-
מועצה הכוללת את 33 יישובי הגולן ממבוא חמה ועד נווה אטי"ב. במסגרת התפקיד, הובילה מהלך ממשלתי שישנה מאוד את מסלול חייה: "עד לפני הכרזת טראמפ על הכרה ישראלית בגולן, הייתי אדם פרטי מאוד, שעובד בשירות המועצה בניהול וקידום תהליכים. אחרי ההכרזה, יזמתי את החלטת הממשלה 864, לחיזוק התיישבות הגולן, התוכנית זכתה להיקף תקציבי של של 750 מיליון שקלים. אבל מאז עברו כבר שנתיים ודבר לא מומש"

תתפלאו לשמוע שהביקוש לעבור לגור בגולן (33 יישובים- ממבוא חמה ועד נווה אטי"ב), גדול בהרבה מההיצע, וזו בעצם הבעיה שבוער בה לפתור ,עבור המועצה שלה: "קצב ההתפתחות פה הוא איטי מידי, התשתיות לא מספקות, אפשרויות התעסוקה דלות, במקום להתפתח בקצב שהגולן יכול וצריך, הכול תקוע במקום. להביא לשינוי, זה לא משהו בשמיים, זה דברים שיכולים להיפתר ברמה ניהולית. החלטה כבר יש, תוכנית כבר יש, אנחנו מחכים לתקציבים שיגיעו."

בתיה טרחה על כתיבת תוכנית עבודה, כוללת, הנוגעת בחינוך, תעסוקה, חקלאות, ותשתיות בריאות, מה שהיא מכנה " תומכי התיישבות" שהיום חסרים בגולן ומרחק פוש קטן מלהתקיים:

"אני מבקשת לקבל לידי את הסמכויות הניהוליות שיאפשרו לי, לממש את התוכנית שכבר אושרה, בהקדם, ולהביא עוד ועוד תוכניות שהגולן נדרש להם.

קיבלתי כבר אישור לשני מיזמים גדולים שיספקו למעלה מ-1000 מקומות תעסוקה בצפון ובדרום הגולן" :
מיזם 1: תיירות בעמק קוניטרה- שטח קוניטרה הוא שטח גדול של מבנים קיימים, בהם מתוכנן לבצע שימור ושיפור, על מנת להקים בית הארחה עצום של 600 כ- מיטות. סדר גודל כזה עוד לא היה פה, והוא מענה חשוב לקבוצות גדולות כמו "תגלית" שבאים לאירוח בצפון, מן הסתם, זה גם יספק המון מקומות עבודה.

מיזם 2: הקמת בית מרפא בדרום הגולן, שמשלב רפואה קונבנציונאלית עם רפואה הוליסטית. זה מיזם בשיתוף הבעלים של מלון היוקרה Six Senses", המיזם עוד בהליכים אחרונים לפני סגירה.

בהקשר של הבחירות אני אוהבת יותר את המושג "מועמדת", כי התמודדות זה משהו שנכפה עלינו בדרך כלל והמועמדות נעשתה מרצון. בהיבטים האחרים במצב הנוכחי אני מתמודדת עם לא מעט אתגרים: בתיה מנהלת קמפיין בחירות במתכון חירום, כאשר בעלה במילואים ואנשי מטה נוספים, אתגר שמדינת ישראל לא ידעה מעולם.

"לא היו בישראל בחירות בזמן מלחמה. במאקרו, אנחנו מגויסים כרגע לטובת כלל אזרחי ישראל בחזית המלחמתית ובמקביל במיקרו, טובת הגולן ותושביו עומדים לנגד עיניי."

התמודדות לראשות המועצה, ניהול מטה חסר וניהול בית ללא בן זוגה, לא מוציאים אותה מדעתה, כמו השימוש הציני שנעשה אצל המועמדים הגברים במדים ובדרגות: מולי, מתמודד מועמד שעושה שימוש במדים שלו.

"אני שומעת סיפורים דומים ממועמדות נוספות ולצערי יש מובילי דעת קהל שנותנים לזה חיזוק, לדוגמא חנוך דאום שהוציא פוסט שקורא לבחור במועמדים ששירתו במלחמה מבלי להכיר את יכולותיהם."

דעת הציבור מקבלת חיזוק גם מהמדינה, משרד הפנים מתייחס אך ורק למועמדים שמשרתים בצה"ל. בגינם נדחו הבחירות למשל. אף אחד לא נתן את הדעת, לנשים מתמודדות, שהבעלים שלהן במילואים.

"המועמדות שבני הזוג שלהן, משרתי מילואים, מנהלות את הבתים שלהן לבד ובמקביל נדרשות לנהל קמפיין. אין מי שיחלוק בנטל, אין פניות רגשית, אי אפשר באמת לנהל קמפיין מקיף. אני ממשיכה לנהל בית ולא באמת פנויה, כוח העזר הכי משמעותי שלי, כרגע עוזר למדינה. אף אחד לא רואה את זה, כי אני לא על מדים. כל אישה שיושבת בבית ובן זוגה יושב במילואים, היא גיבורה אמיתית, זו טלטלה רגשית גם לבית שאין בו ילדים. נשות המילואים נדרשות לקיים פעילות רגילה, בעבודה ובכל המטלות בלי הפרטנר ובלי סיוע".

"יש איתי גם אימהות של משרתים שעובדות לצידי, איך מצפים מהן לקדם עשייה כשהנפש שלהן לא פנויה בכלל. למה פתחתי ואמרתי שאני ריאלית?! כי בתקופה כזו, חוזרת אי השוויוניות ואפילו מתעצמת, מי שעל מדים מקבל קדימות. נקודה. למרות כל התסכול שהיא מחזיקה עמוק בבטן,
זו הפעם הראשונה שהיא נותנת לרגשות האלו ביטוי, היא החליטה כבר בתחילת הדרך, שיש כאן דבר שהוא גדול מאיתנו והיא מגייסת לכך את כל כוחות הנפש: זה צו השעה, לאחד ולא להתריס, לא לפלג.

אני בחרתי לא לקיים שום מצעד ראווה להישגים שלי, שום חוג בית או התנצחות ויש לזה מחירים: "אני לא באה להתבכיין, אני באה ממקום של עוצמה נשית, אבל הבחירות הנוכחיות הן לא דמוקרטיות, הן לוקות בחסר, החוסר של שוויון הזדמנויות. כנשות מילואים אנחנו, גם לוחמות בעורף, אבל זה לא מקנה לנו מול הציבור שום נקודות זכות."