ידועה אמרתו של הסנטור האמריקני היירם ג'ונסון כי "האמת היא החלל הראשון בכל מלחמה". האמנם הכרחי הוא שהתקשורת תשקר בעת מלחמה, או שתסתיר מידע מן הציבור? האין זה תפקידה למסור את כל המידע שבידיה לידי הציבור (בתנאי שעבר צנזורה), כולל תקלות חמורות של הצבא שהביאו לפגיעה בחיילינו, או שמא היא מחויבת לשיקולים של מוראל הציבור ומוטיבציה של הלוחמים? האם נכון וראוי הוא שהתקשורת תסתיר מן הציבור את מספר ההרוגים שלנו, או כמו במקרה הנוכחי, את סרטוני החמאס עם החטופים שלנו, גם אם משפחות החטופים אינן דורשות זאת? האם ראוי שהתקשורת תבקר את מהלכי הצבא או מדיניות השלטון בזמן הלחימה, או שעליה לידום בעת הזאת, והאם השתקה של הביקורת על מהלכי הצבא ועל מפקדיו תורמת לביטחוננו או אולי להפך, פוגעת בו? שמא חשיפת כשלים של הצבא או, כפי שקורה לעיתים, חשיפת התנהגות נפשעת של לוחמים, או פרסום ספקות לגבי צדקת הלחימה, או לגבי חוקיות של פעילויות או פקודות מסוימות, כמו למשל "נוהל חניבעל", עלול לרפות את ידי הלוחמים ברגעים קריטיים לחייהם ולביטחוננו? והאם הציבור בשל לקבל תקשורת שאינה מהססת לחשוף כשלים ומחדלים בעת לחימה, או שהוא עלול לראות בכך התנהגות לא פטריוטית ואפילו בגידה? שאלות אלה עולות שוב ושוב, כל אימת שהמדינה עוברת סבב נוסף של לחימה, והתשובות להן שונות ומגוונות.
סוגיות אלו יידונו בכנס שיקיים "מכון זולת לשוויון וזכויות אדם" לזכרו של העיתונאי והמשפטן פרופ' משה נגבי. עולם התקשורת לא היה עבור משה זירה לפרסום ותהילה, אלא, שליחות, כלי לתיקון עולם. כל חייו ניסה משה להפוך את ישראל למקום טוב יותר, צודק יותר, הוגן, מוסרי. כל חייו משה ניסה לחבר את המשפט לצדק - והתקשורת הייתה עבורו האמצעי להיאבק למען ישראל דמוקרטית ולמען חופש העיתונות בישראל.
בשונה מסבבי המלחמה הקודמים, הסוגיות הללו מתעוררות הפעם על רקע הטבח של ה-7 באוקטובר שעורר זעם שלא ידענו כמותו, זעם שהביא להתעוררות רגשות לאומניים ולהשתקה של הקולות הביקורתיים, בעיקר בראשית המלחמה, וכן על רקע ההתמודדות עם ההפיכה המשטרית שהממשלה ניסתה לקדם, ובמסגרתה ביקשה לפגוע בקיום תקשורת חופשית ובמעמדם של עיתונאים בישראל, במקביל לניסיון הפגיעה בעצמאות מערכת המשפט ובזכויות אדם.
פרופ' נגבי, שהיה ידוע במאבקו חסר הפשרות למען חופש הביטוי, לצד תמיכתו בנקיטת צעדים מחמירים נגד ביטויי שנאה והסתה, סבר כי גם בעת מלחמה יש לקיים את זכותו של הציבור לדעת: את זכותו לגבש את דעתו על נסיבות היציאה למערכה, מניעיה, אירועים קריטיים במהלכה, ונסיבות סיומה.
חופש הביטוי והזכות לדעת הם אבן היסוד של כל חברה דמוקרטית ואלה לא חדלים מלהתקיים גם בזמן מלחמה, טען נגבי. אין חולק על כך שבעתות מלחמה יש לפעמים הכרח להגביל את התקשורת לשם הצלת חיים. הזכות לחיים קודמת לזכות להביע דעה. אבל דווקא בימי מלחמה לפעמים איסור הפרסום והגבלתו הם שעלולים לקפח חיים ולפגוע בביטחון הפרט והכלל. הסתרת כישלונם של הגופים המנווטים והמנהלים מערכה צבאית עלולות להיות מסוכנות הרבה יותר מאשר תפקוד לקוי או מושחת של נבחרי ציבור, כתב נגבי במאמרו "טעמי ביטחון", שנגיש לציבור באתר "העין השביעית".
לדבריו, גם המערכת המדינית אינה פטורה מביקורת של התקשורת בזמן מלחמה. הנגישות וההפצה של מידע על כישלונות השלטון, על מחדליו, ועל עוולותיו ושחיתותו, חשובות בכלל הימים, ועל אחת כמה וכמה בימים של מלחמה. זאת כדי שהציבור יוכל לפעול כנדרש, לסלק את האחראים לכישלונות ולשחיתות ולהביא לתיקון, שממנו ייהנו לא רק מתנגדי השלטון, אלא הכול.
נגבי ראה בשחיתות השלטונית איום ממשי לחברה בישראל, ורבים מכתביו והרצאותיו דנו בשחיקת נורמות ההתנהגות בצמרת השלטונית ובשירות הציבורי בכלל. במיוחד הוא חרד מהמערכה המתנהלת נגד רשויות המשפט והניסיונות לעשות דה-לגיטימציה למערכת אכיפת החוק. ביעור השחיתות, הענשת האחראים לה, וסילוקם מהעמדות שבהן יוכלו לבזוז את הקופה הציבורית ולנצל לרעה את שררתם לרווחתם האישית או לרווחת מקורביהם, הן חיוניות לא רק בימים כתיקונים אלא גם בימי מלחמה, ואולי בעיקר בימי מלחמה, לימדנו פרופ' נגבי.
יתרה מזאת: ההצדקה להגבלת חשיפות וביקורות תקשורתיות בעתות מלחמה נובעת מפוטנציאל הפגיעה שלהן באינטרס ביטחוני קיומי. אך הנחת היסוד בדמוקרטיה - להבדיל מדיקטטורה - היא שגם נבחרי הציבור עלולים לטעות באשר לשאלה הקריטית מהו האינטרס הביטחוני-קיומי האמור ומה יפגע בו. השאלות לגבי האינטרס הביטחוני צריכות להתברר תוך דיון ציבורי והתמודדות עם תפיסות חלופיות ואף סותרות. בלי דיון כזה קל מאוד לשלטון לדבוק בקונספציה שעלולה להתגלות כהרת אסון. כך גם השאלות לגבי מטרות המלחמה, ובמונחי הימים הללו, האם מטרת המלחמה היא מיטוט החמאס או חילוץ החטופים, או שתי המטרות גם יחד. דיונים כאלה יהיו אפקטיביים רק כאשר כל המידע הרלוונטי לגיבוש דעה מושכלת זמין ונגיש לכל.
במלאת שש שנים לפטירתו של פרופ' משה נגבי העניין הציבורי בנושאים אלה לא פחת. נהפוך הוא, יותר ויותר שאלות עולות בעקבות השינוי המשטרי שמנסים לכפות עלינו, ובעקבות הלחימה בעזה, ופחות ופחות תשובות ניתנות לנו בימים אלה. הכנס שיעסוק בתפקידה של התקשורת בעת מלחמה, ינסה לספק מעט תשובות לשאלות מטרידות אלה.
הכנס ייערך מחר ב-11:00 ויועבר בשידור חי.