אסור לדחות שוב, אפילו לא ביום אחד, את הבחירות לרשויות המקומיות, שהיו אמורות להתקיים ב-31/10/23 ונידחו בצדק בגלל המלחמה. עליהן להתקיים ב-30/1/24 (למעט ב-14 הרשויות בדרום ובצפון שבהן חייבים לדחות) בהתאם להחלטתו הנכונה של שר הפנים, משה ארבל, שללא קשר מתגלה, כמו שרי ש"ס נוספים, כאדם רציני וראוי. גם בהיותו שר הבריאות הוא זכה להערכה רבה.
מה שמחזק את החובה לקיים את הבחירות ב-30/1 הוא דווקא דרישתו החצופה של שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', לדחות שוב את הבחירות בגלל שכ-55 מאנשיו שמתמודדים בבחירות נמצאים במילואים, דרישה פוליטית של מי שכבר התרגל לעשות ככל העולה על רוחו, באין בסביבה ראש ממשלה שדאגתו נתונה רק למדינה, אלא בעיקר לעצמו ולשרידות ממשלתו.
עוד הוכחה שהכסף שלנו שעליו מופקד סמוטריץ' מעניין אותו כנראה כקליפת השום. כמו נתניהו, הוא דואג בעיקר להמשך הקריירה הפוליטית המדשדשת שלו.
יש כיום כ-1,000 מתמודדות ומתמודדים לתפקיד ראש רשות מקומית ועוד כ-30,000 מתמודדים לחברות במועצות. המתמודדים השקיעו את מיטב כספם ומירצם בקמפיינים שנגדעו בשבת השחורה. כל יום שעובר מגדיל את הנזק הכספי, הנפשי והאירגוני, להם ולמדינה. על פיצוי מהמדינה אינם יכולים לסמוך. הקמפיין של כולם מתחיל מחדש, וככל שיהיה קצר יותר, ייעלה פחות, להם ולמדינה.
האם מוצדק לזרוק מיליארדים נוספים לפח רק עבור מאווייו הפוליטיים של סמוריץ'? ברור שלא. זה יהיה עוד שוד כספי ציבור לפי חוק, כמו שקרה בתקציב המדינה השערורייתי.
כמי שליווה ומלווה במהלך 35 השנים האחרונות כיועץ אסטרטגי קרוב ל-100 קמפיינים פוליטיים - מוניציפליים, ארציים ואחרים, יש לי סוד קטן לגלות לסמוטריץ'. לעתים הגורם שהכי "מפריע" לניהול קמפיין הוא דווקא ..המועמד. די לחשוב על כמות העצות שכל מועמד שומע בכל יום ממקורביו. לכולם יש דעה והמועמד מן הסתם מנסה איכשהו לתמרן ובכך חוטא לעתים לאסטרטגיית הקמפיין. בכ-15% מהקמפיינים שליוויתי המועמד שלי לא ניצח, וברוב אלו - המועמד הקשיב לרחוב יותר מאשר ליועציו.
סמוטריץ' חכם. יש לו שתי אפשרויות יותר פשוטות מטירלול המערכת. האחת - לבקש לשחרר ממילואים את 55 המועמדים שלהצלחתם הוא דואג (לגיטימי). הצבא ישרוד חודש ומחצה בלעדיהם. השניה (מומלצת) - שיישארו במילואים. זה יוסיף להם קולות - גם כי ..פחות יפריעו לנהל עבורם את הקמפיין וגם - ובעיקר - כי מה יותר מדבר בעת הביטחונית הזו ללב המצביע הפוטנציאלי מאשר מועמד במדים שיצא לשרת את מדינתו ולחרף נפשו למענה?
לפני כחודש ישבתי שבעה לזכר אימי ז"ל. את הבית פקדו רבים, בהם כמה עשרות ראשי רשויות מכהנים וכן מועמדות ומועמדים שאינם מכהנים עדיין. מטבע הדברים דיברו בעיקר על הבחירות. כולם, בלי יוצא מן הכלל, מרז קינסטליך - ראש עיריית ראשון-לציון ועד מיכל אורון-עזני - המועמדת לראשות מועצת בנימינה-גבעת עדה, הביעו תמיכה חד-משמעית בקיום הבחירות ב-30/1 והתנגדות לדחייה נוספת (אלא אם יתרחש משהו בטחוני שיחייב זאת, למשל מלחמה בצפון).
כולם רוצים לממש את הדמוקרטיה, גם אלו המכהנים שלכאורה מה איכפת להם ליהנות מהארכת הכהונה? אז כן, איכפת להם, כי רשות מקומית מתקשה מאוד לתפקד בגלל מגבלות הבחירות. בסוף נובמבר שיגר יו"ר מרכז השלטון המקומי, חיים ביבס, מכתב עם דרישה ברוח זו לשר הפנים. אם יש לימודים בבתיה"ס, אין סיבה שכל אזרח לא יקדיש ב-30/1 חמש דקות מזמנו וייגש להצביע. מי שבמילואים או לא בביתו, יצביע במעטפות הכפולות.
הכותב הינו יועץ אסטרטגי תקשורתי, פאר לוין תקשורת