מועצה אזורית חבל אילות, המונה בשגרה כ-5,600 תושבות ותושבים, קלטה מאז תחילת המלחמה ביישוביו ובאתרי התיירות יותר מ-3,000 אורחים, מתוכם כ-2,000 מפונים מאזורי לחימה. האירוח והסיוע למפונים ביישובים, מומנו על ידי היישובים עצמם והמועצה האיזור חבל אילות והחברה הכלכלית. פארק תמנע, המנוהל על ידי החברה הכלכלית לפיתוח חבל אילות, אירח גם הוא מאות מפונים מאז תחילת הלחימה ומספק מאז לאורחיו לינה וארוחות.
הילה ליאון, תושבת קיבוץ יטבתה, הערבה הדרומית, מספרת לוואלה מקומי על החודש האחרון: "כמי שאחראית על חדר האוכל בקיבוץ יטבתה, בערבה הדרומית, אני רגילה לאירוח. אנחנו עושים את זה לאורך כל ימות השנה ובייחוד בחגים. חדר האוכל שלנו תמיד מלא באנשים בצחוק ובשמחה.
מאז השבת הנוראית של ה-7 באוקטובר חדר האוכל שלנו מלא מתמיד. אך הפעם בנסיבות אחרות. בשבועות האחרונים, כמו אל יתר יישובי חבל אילות, הגיעו אלינו לקיבוץ 350 מפונים מיישובי העוטף, משדרות ומאשקלון והחיבור בינינו, הקהילה של יטבתה עם קהילת המפונים היה מיידי.
בהתחלה חששתי, אנחנו כאן בקיבוץ יודעים ואוהבים לארח, זה חלק מאיתנו, אבל איך גורמים למי שעזבו את בתיהם בצורה כל כך אכזרית וכואבת להרגיש בבית, לחייך, לחיות?"
"הדהים אותי לראות איך בנוסף לכל הקושי איתו הגיעו, הם באו עם המון עוצמות. קהילת יטבתה נרתמה במלואה ואנחנו עוסקים כאן כל העת בלסייע למפונים להרגיש בבית, עוטפים את הילדים ומנסים להחזיר להם את החיוך לפנים. במקביל, אנחנו מקבלים לא פחות סיוע מקהילת המפונים שמתנדבים כל העת ברחבי הקיבוץ, בין אם זה בתורנויות חדר האוכל או תורנויות במחסן הבגדים והתגמיר.
יש כאן כל כך הרבה רגעים, תחושות ורגשות שמציפות במקביל. אם זה האושר בלראות את הילדים משחקים כל כך יפה ביחד, משחקים של ילדים, לבין המחשבה מה הילדים האלה עברו, חוו, ראו ואיבדו.
זה נוכח כל הזמן בשיח, על קרובים שנרצחו, על הבית שאיננו. רגע קשה במיוחד קרה באזעקות שחווינו כאן לראשונה זו תקופה ארוכה, אזעקות שהחזירו את ילדי העוטף למקום ממנו ברחו ואת הילדים שלנו הביא למצב לא מוכר, מפחיד. ההתמודדות המשותפת שלנו, המבוגרים, בלהרגיע, את הילדים ואחד את השני חיזקה מאוד והעמיקה את החשיבות של העשייה שלנו כאן".
"ערב עוצמתי התרחש בקבלת השבת בסוף השבוע האחרון. חדר האוכל היה מלא באנשים והחברים מקיבוץ מגוון, ערכו את קבלת השבת כפי שהיו מקבלים אותה בקיבוץ. אפינו יחד חלות וכמה משפחות סיפרו לכולם על החוויה שלהן וההתמודדות. זה היה ערב כל כך חזק, משולב בדמעות וצחוק ובעיקר תחושה של אחדות.
בשבועות האחרונים כל כך הרבה אנשים חדשים נכנסו לחיי, אנשים שהפכו בן לילה לקרובים כל כך. הלוואי שהייתי מכירה אותם בנסיבות אחרות, נוצרה כאן חברות לכל החיים.
אני מאחלת לחזרתם של החטופים והחיילים הביתה בשלום, שהחזרה לשגרה לא תפוגג את תחושת האחדות ושותפות הגורל שאנחנו חשים כאן עכשיו. שנדע להיבנות יחד כעם וכחברה אחרי ה-7 באוקטובר ולא להעמיק את השסעים בינינו. ולנו, המשפחות כאן ביטבתה (המתארחות והמארחות) אני מאחלת עוד המון קבלות שבת משותפות לפעמים בקיבוץ שלנו כאן בערבה הדרומית ולפעמים בקיבוצי העוטף.
יחד ננצח"