בישראל 256 רשויות ועיריות, הם השלטון המקומי. כוח ההנהגה שאמור לנהל כל מצב בתחומי הרשות, בשגרה ובחירום. הפיקוח על רשויות וראשי הערים בחירום, מתחלק בין מספר גורמים, פיקוד העורף, משרדי הממשלה, רשות החירום הלאומית, משרד הפנים, פוליטיקאים. ככל שרשימת האחריות מתארכת, התוצאה ברורה, אין אחראיים, פקידים אוהבים להעביר אחריות מאחד לשני, זה חלק מ DNA הישראלי.
בישראל האהובה שלנו, כולנו סומכים על הצבא והממשלה שיגיעו ויצילו כל מצב, הגיע הזמן שגם ראשי הערים יתעוררו מהקונספציה, האחריות על חיי התושבים היא שלהם.
אגב, כמעט בכל תרגיל חירום בשגרה, נאמר לראשי הרשויות, בשעות הראשונות אפילו ביממות הקרובות, תתכוננו שאתם לבד. תארגנו חובשים מתנדבים, תפעילו כיתות כוננות חמושות, תבנו יחידות חילוץ ממבנים קורסים, תדאגו למים ולגנרטורים. הצבא לא יגיע לכל עיר, השעות והימים הראשונים עליכם, אז אמרו.
בישראל שלנו, גדלנו על הצבא הכל יכול, חיל האוויר הכי חזק באזור, סיירת מטכ"ל תחלץ כל אחד והימ"מ יהרגו כל מחבל, פיקוד העורף מנהל חילוצים בזירות אסון בחו"ל, מי יכול עלינו. כך מגיעים רוב ראשי הרשויות לאירועי חירום. הרי ניהול השגרה הישראלית, בנוי על פלסטר ועוד החלטה זמנית שהופכת לקבועה, כל הזמן שריפות קטנות שצריך לכבות. ואז מגיעה האזעקה.
לא עולה על דעתי שיש ראש עיר בישראל שרוצה לזלזל בחירום או בחיי אדם, אין דבר כזה, אבל יש את היהיה בסדר הישראלי, הרשויות דורשות תקציבים לניהול חירום, המדינה עושה עוד ועדה, מתמסמס, שוכחים מהחירום ואז מגיעה האזעקה, היא לא מאכזבת, היא תמיד מגיעה כל כמה חודשים או שנים, הסכנה כאן. ואז כולם נתפסים בהלם, פוערים עיניים, לא מאמינים.
לפני מספר שנים, לקחתי חלק בתרגיל חירום של פיקוד העורף ברשות עירונית במרכז הארץ. יש מספר כאלה במשך השנה, קציני פיקוד העורף מגיעים לתרגל את אגפי העירייה לניהול העיר בחירום, שם הם נקראים מכלולים, לפי תחומי החיים, חינוך, רווחה, אוכלוסייה, הסברה וכו.
ערב לפני התרגיל, על הקו מנכ"ל העירייה, תשמע מי שאמורה לטפל בהסברה בחירום, יצאה ללימודים ולא הספקנו לאייש את המשרה שלה, תוכל לקחת את קלסר ההסברה ולהציג את פעילות הרשות לפיקוד העורף?
מה שתעשה יהיה מעולה, העיקר שיהיה מי שיציג את פעולות ההסברה לתושבים, אם תצטרך עזרה דבר עם רחל מהגזברות, היא פעם עשתה את התפקיד הזה, היא שולטת בהכל.
שבע בבוקר, אץ למשרדי העירייה, תרגיל חירום, פיקוד העורף, האחריות להסביר לעשרות אלפי תושבים מה לעשות באירוע חירום, זה עלי.
המפגש עם קלסר ההסברה בחירום, מספר את הסיפור כולו. קלסר עב כרס, עם מיליון דפים, הודעות נצורות לתקשורת, טלפונים לבתי דפוס בחירום להדפיס פליירים, ציוד הגברה לעבור ברחובות עם רמקולים ועוד ועוד. וואו, אמרתי איזה מקצועיות, חשבו על הכל, כל פרט נמצא שם.
בזמן התרגול, יושבים סביב שולחן גדול כל ראשי המכלולים של העיר, לרוב מדובר במספרי אחד, מנהלים אגפים וסמנכלים, קציני פיקוד העורף מעלים תרחיש חירום, מנפילת טיל עד עשרות טילים המשוגרים בו זמנית על העיר, פיגועי התאבדות, פגיעה במתקני מים וחשמל, השתלטות על בית ספר ועוד תרחישי אימה. ראש הרשות או מנכ"ל העירייה, מנהלים את התרגיל ומתחילים להפעיל ולתת מענה לדברים שעולים מהשטח, כל מכלול מטפל בתחומים שלו. עד כאן התרגיל היבש.
מגיע תורי לעדכן מה אני מדווח לציבור על נפילת טיל, מתחיל לדפדף בקלסר, זאת הודעה ממלחמת המפרץ על חשש לטיל כימי, זאת הודעה לרוץ למקלט הציבורי, איפה הכי מוגן שיש, ראיתי את זה מקודם.
אז מתערבת רחל מהגזברות, תגיד להם שאתה מעלה לפייסבוק הודעה שיכנסו לממ"ד.
אבל הקצין אמר שהאינטרנט נפל.
אהה.
טוב, עוברים עלי, תחפש איזו הודעה אתם מוציאים לציבור ונחזור אליך, עד היום לא חזרו.
התרגיל הסתיים בהצלחה, כולם פרשו לשתות קפה.
נשלח לכם הערה, תכניסו לקלסר, אמרו הקצינים, לפעם הבאה. אין מי שיבדוק באמת את זה.
התרגיל עבר בהצלחה ונשפר את מה שצריך, סיכמו הקודקודים והתפנו להצטלם ליד רכב החפ"ק החדש שהגיע מכספי תרומות, לפחות יש לנו רכב חירום.
אמר פעם קצין וותיק, מה שלא עובד בשגרה לא יעבוד החירום, השלטון המקומי דורש מאז הקורונה עצמאות וניהול עצמאי של הרשויות, כמה שפחות משרדי ממשלה בין הרגליים הדברים עובדים יותר טוב. משרדי הממשלה יושבים על התקציבים, זה הכסף והשליטה. הם לא משחררים. הרשויות אומרות מבקשים מאיתנו להיות המבוגר האחראי אבל לא נותנים לנו סמכויות. בדרך עוד מלא גורמים, פיקוד העורף, צה"ל, רח"ל - רשות החירות הלאומית, משרד הפנים, משרדי הממשלה, מחוזות, בירוקרטיה, יועצים משפטיים, ועדות בכנסת.
ראשי הרשויות כבר יודעים, תקופת חירום זה הזמן הכי טוב להוציא עשרות מיליונים מהממשלה, כולם בהיסטריה, פותחים את הברזים, למרות שיש תוכנית מגירה לכל תרחיש, ברגע האמת הכל קורס לעצמו. עכשיו בטח ימצאו תקציב למיגון אשקלון ולחדר מיון קדמי בקריית שמונה
הגיע הזמן שראשי הערים ייקחו ברצינות את תרחישי החירום, האחריות היא גם עליהם.
כל הפלסטרים הזמניים, היהיה בסדר הישראלי, ההחלטות הזמניות, עצימות העיניים הקטנות, גלגולי העיניים, הפניית המבט ליושבי המשרדים לירושלים, עוד פעם הבועה התפוצצת.
רחל מהגזברות, לוקחת את הקלסר ומחזירה לארון ונועלת, עד התרגיל הבא, היא אומרת, אתם סתם דואגים, הצבא תמיד מגיע ומטפל בהכל, אנחנו עדיין בקונספטציה.