לצד מאות יוזמות וסיוע חברתי ואנושי בשעות הראשונות שאחרי האסון, החליטו נגה קפלושניק, עו"ד גל גינזבורג אלאלוף, אפרת קטש ורוני וגנר להקים את חמ"ל "לביאות הברזל".
החמ"ל מגייס תרומות ישירות ללמעלה מ- 22 יחידות צבאיות לטובת ציוד מציל חיים, מהקהילות היהודיות בחו"ל ועד כה נשות החמ"ל גייסו - ללא כל ניסיון קודם בגיוס תרומות - תרומות בלמעלה ממיליון שקלים ליחידות. נשות החמ"ל בקשר מסביב לשעון עם מנהלי עמותות היחידות, מאמתות עמותות ונתונים ומוודאות שהכספים יגיעו רק לעמותות מאומתות של יחידות שזקוקות למימון מיידי.
גל גינזבורג אלאלוף: "בשבת שהאירוע החל קיבלתי טלפון מנגה ששירתה ביחידת עילית וכבר בשעות הראשונות של האירוע התנדבה שם. היא ביקשה שנגייס עבורם סכום כסף לציוד מציל חיים. בשעות הבאות החלו להגיע בקשות דומות. אפרת ואני מכירות עוד מימי התואר הראשון באוניברסיטת רייכמן וגם שם פעלנו יחד במסגרת חמ"ל הסברה ייחודי שקם בימי "עמוד ענן", ב-2012. מהר מאוד הבנו שלושתנו שיש פה אירוע משמעותי וצריך לפנות החוצה לקהילות היהודיות לגייס סכומים גדולים ולבנות תשתית מתאימה. לאף אחת מאיתנו אין ניסיון או ידע בגיוס תרומות אבל זה לא הפריע לנו. להיפך - נכנסו נחושות לאירוע לעשות כל שביכולתנו כדי לסייע. נגה אפרת ואני שילבנו זרועות, ויחד עם רוני וגנר ומתנדבות נוספות שהתחילו להגיע תוך 48 שעות גייסנו מעל 22 עמותות של יחידות מבצעיות, העברנו אותם אימותים לוודא מהימנות באמצעותי ורו"ח מלווה, הקמנו תשתית להעברת כספים מסודרת לארץ, פנינו לכל קשר שיש לנו בחו"ל והחלנו להזרים כספים ליחידות. הכל בהתנדבות, מהמחשב והטלפון בבית, בין הריצות לממ"דים ועד השעות הקטנות של הלילה בזומים ושיחות עם תורמים מהעולם שבבית יש לי 3 ילדות קטנות פה איתי ולכולנו במקביל את העבודות שלנו. הצלחנו בשבועיים הראשונים לגייס מעל למיליון שקל לציוד קריטי".
'לביאות הברזל' - תרומות של מיליון שקלים ללוחמי צה"ל
אפרת קטש: "בשעה שפרצה המלחמה באותה שבת שחורה, הבנתי שלא אוכל לשאת את מה שקורה ואצפה מהצד. הייתי נחושה להיות פעילה, וממצב של קיפאון נכנסתי למוד של עשייה, חיפשתי את המקום להיות יעילה ומשמעותית. ידעתי שיש אנשים טובים שמעוניינים לתרום אבל זקוקים למקום מהימן ובטוח - לדעת שהכספים שלהם מגיעים בדיוק למקום שצריכים אותם. כאן אנחנו נכנסו לתמונה".
נגה קפלושניק: "הכל התחיל ביום הראשון למלחמה. כבר בשעות הראשונות התנדבתי ליחידת העילית בה שירתתי והתחלתי לגייס עבור היחידה מימון לצרכים קריטיים. אחרי כמה שעות גל כתבה לי שזו יוזמה חשובה ואולי ננסה לפנות לכסף גדול ונבנה מערך מסודר יותר. מתוך שיתוף הפעולה הזה התחלנו לעבוד יחד. היא חיברה אותי גם עם אפרת ויחד הקמנו את לביאות הברזל. חמל גיוס תרומות שכל מתרתו היא לחבר בין כסף לצרכים בשטח. הייחודיות שלנו מתבטאת בכך שאנחנו מקבלות פניות מהשטח ויודעות לנתב את המימון לפי הצרכים האלה. בהתחלה כל אחת גייסה אנשים שהיא מכירה ולאט לאט השמועה עברה מפה לאוזן. כשהבנו שזה הופך למשהו גדול, מצאנו שם, הוצאנו לוגו וכרגע מרימות אתר. יש נשים מדהימות שעובדות כרגע על המיזם הזה, והכל הכל בהתנדבות מלאה ומעוררת השראה."
אפרת קטש: "היוזמה הזו הגיעה בדיוק בזמן, זיהינו מצוקה בשטח, והבנו שיש כרגע המון אי וודאות ואי סדר, הנכונות לסייע והתזמון של התחלת הפעילות היה כה מדוייק. השילוב הנשי והחזק שוב הוכיח את עצמו, עשינו את הבלתי ייאמן ותוך כמה שעות הקמנו חמ"ל אמיתי עם תשתית איתנה שמגייס מליוני שקלים עבור ציוד מציל חיים לחיילים. כמות החיבורים שעשינו סייעה לאלפי חיילים, אנחנו שמחות שיכולנו לתרום מהעורף לכל העשייה. ברמה האישית הוכחתי לעצמי שהכל ניתן ואפשרי עם כמויות של רצון ומוטיבציה, הידיעה שחיילים יהיו בטוחים יותר בשדה הקרב, שווה המון, כי הם המגן האנושי שלנו, הם נותנים את גופם ונפשם למדינה ואם ניתן כעורף לסייע בהצלחת המשימה, זה שווה הכל".
נגה קפלושניק: אני מרגישה שביום אחד הפכנו לחבורה שעושה דברים גדולים ויותר מזה, אנחנו מרימות אחת את השנייה, תומכות ויוצרות. מגבות אחת את השנייה בתקופה המורכבת שנכפתה עלינו. כל אחת מצאה את התחום בו היא טובה, ואנחנו עובדות בסנכרון ובהשלמה מלאה. לביאות הברזל עבורי מייצגת שייכות ואחדות, את הרצון לפעול בהדדיות אחד למען השני. להבין שאנחנו אחד וכוחנו באחדותינו. אני חושבת שבתקופה כל כך קצרה יצרתי המון חיבורים משמעותיים ויפים. כל אחד התגייס, מהמשפחה שלי, חברות, חברים מהצבא ואנשים שאני בכלל לא מכירה. יש לנו כוח כחברה, לייצר שינוי אמיתי, לפעול אחד למען השני, לתמוך ולאהוב. יש אלפי יוזמות כאלה שפועלות במהלך התקופה האחרונה אני נפעמת רק מלחשוב על זה, מרגש אותי לראות שעוד לא אבדה תקוותינו."
רוני וגנר: "בימים הראשונים בהיתי במסך כמו כולנו, חסרת מילים אל מול הזוועות שראינו ועוד ממשיכים לראות. ביום שני בבוקר הבנתי שאני לא יכולה יותר לשבת בחוסר מעש אל מול הדברים האלה. הבנתי שכדי לשרוד את הלוחמה הפסיכולוגית אני חייבת לפעול ולעשות. הגעתי לאפרת הביתה. אפי, חברה מהבית, מלאה בעשייה ונתינה. הגעתי רק כדי לברוח לרגע, אמרתי שאני באה להיות עם הבנות של אפרת. בשניה שנכנסתי מצאתי את עצמי פותחת מחשב ומתחילה לעשות. בלי להבין כל כך מה אני עושה אבל מהר מהר כי אני בחמ"ל, כשמו כן הוא. התחלתי לדבר עם אנשים מהשטח, מהעמותות עם אנשים שחיים את המשימה להגן על המולדת. אנשים שהם מלח הארץ במהירות שיא, התחלנו לרוץ ריצת מרתון עם מטרה ידועה מראש. התחלנו לגייס כספים ולפזר אותו בין היחידות - עוד שיחה עם ההוא מהסיירת לעדכן שנכנס כסף ופתאום עוד כסף ועוד תורם והלב מתמלא בגאווה. גאווה על הלוחמים שבשטח, על המפקדים האמיצים, על כמויות המתנדבים וגם עלינו, לביאות הברזל. על משהו גדול שהקמנו. על הלביאות הכי לביאות שיש שעושות ימים כלילות על התמיכה בינינו, על היכולת להרים את הראש ולהמשיך ללחום מהעורף! על האנשים מהשטח שבכל שיחה ממלאים אותי באנרגיות שלא ידעתי שקיימות. ועל העם הזה שהוא הרבה יותר ממה שחשבנו."
גל גינזבורג אלאלוף: "דווקא מתוך החושך הגדול שפקד אותנו זוהי שעתה היפה של אזרחיות ואזרחי המדינה. כל אחד תורם בדרכו למאמץ המלחמתי וזו הדרך שלנו להרגיש חלק. העשייה שלנו מחדירה בי תקווה ואופטימיות. יש לנו ארץ אחת ויחידה עם אנשים יוצאי דופן, הארץ עליה נלחמו ההורים והסבים והסבתות שלנו - נעבור את זה ביחד. חזקים יותר וטובים יותר. ביחד ננצח."
לפרטים ותרומות נא לפנות לחמ"ל: Theironlionesses@gmail.com
אנחנו הנשק הסודי - יוזמות מרגשות וסיפורים אישיים על הכוח האזרחי הישראלי