תמר קדם סימן טוב, חלמה להיות האישה הראשונה שתעמוד בראש מועצת אשכול בעוטף עזה. בשיא קמפיין הבחירות עם אלפי אוהדים ותומכים, בבוקר 7.10.23 נרצחו כל בני משפחת קדם סימן טוב. תמר, בעלה יונתן (ג'וני), קרול חמותה, שתי בנותיהם בנות ה-5 שחר וארבל ובנם בן השנתיים עומר נטבחו בקיבוץ ניר עוז.
טקס הפרידה יתקיים היום, 19.10.23, בשעה 11:30 בקיבוץ להב.
נמרוד אלירן סבח, יועץ התקשורת של קמפיין הבחירות, מספר על הקיבוצניקית שחלמה להיות ראש מועצה.
היא היתה יכולה להיות בקלות ראש המועצה הבאה של אשכול. בשנייה הראשונה שפגשתי אותה ידעתי שזה בול בשבילה.
כל מי שפגש את תמר במסלול החיים הקצרים מדי שלה ידע שתמר היא ווינרית, היא לא תוותר לרגע, היא תגייס את כל מי שצריך עד שהמטרה שהיא תאמין בה תושג.
תמר האמינה ביצירת עתיד משותף. היא לא אהבה לשמוע "אין מה לעשות!" היא כל הזמן חזרה על זה, אם משהו מפריע לך אל תחכה למדינה או למועצה כי "תמיד יש מה לעשות".
תמר רצתה לראות תושבים מעורבים, היא האמינה שכל אחד ואחת הם מומחים בתחומם ושאנחנו יכולים לפתור את הבעיות שמטרידות אותנו. אם רק הייתה רואה את כל היוזמות המדהימות שעוטפות את הארץ, איך אזרחים פתחו חמ"לים של תרומות וציוד למען הדרום והחיילים, אנשים שמארחים בבתים שלהם מפונים, מבשלים עבורם, מלווים פצועים ומחזקים את החיילים.
מגשימים את החזון שלה.
את תמר הכרתי בהרצאה שהעברתי לנשים מעמותת כ"ן לקידום מנהיגות בישראל בנושא אסטרטגיה לבחירות ברשויות המקומיות. למחרת היא התקשרה ושאלה אותי אם אני מוכן לעשות קמפיין לקיבוצניקית שרוצה להיות ראש מועצה. צחקתי ואמרתי לה שידעתי כבר מראש שהיא תתקשר אז יאללה, בואי ננסה.
היא הייתה רק בת 35 לא ישבה מעולם בישיבת מועצה, אבל את מה שהיה לתמר, לא היה לשום ראש מועצה גם עם ותק של 5 קדנציות מלאות. שאפתנות כובשת, מוטיבציה וכוח רצון מעוררי השראה, חכמה, מחודדת ומצוידת באג'נדה פורצת דרך של תנועת תושבים שהצליחה להזיז את התנועה במועצה בקצב מדוד שהתחיל בעצלתיים, אבל הפך לסוחף בטירוף.
זו תמר, רצה למרחקים ארוכים.
היו לה תוכניות מפורטות וחדשניות בכל נושא, בחינוך שהיה הכי יקר לליבה, בכלכלה, בחקלאות היא אפילו הספיקה תוך כדי קמפיין להקים מיזם של תחבורה באשכול שמחבר בין אנשים שנוסעים מחוץ ובתוך אשכול.
מי עוד בעולם מספיק דבר כזה תוך כדי קמפיין? רק תמר. היו לה אפילו תכניות בנושא בטחון היא רצתה שכל משפחה באשכול תדע לאן היא מפונה במקרה חירום… וכמה אנחנו צריכים אותך פה איתנו עכשיו.
בחודש האחרון דיברנו כמעט כל יום בענייני הקמפיין, היא לא ויתרה לי, אבל תמר זו תמר, היא רצתה להספיק הכל מהכל ולנצח. היו לה חושים טובים, היא התחילה להרגיש שמשהו טוב קורה עם הקמפיין אבל זה כנראה לא מספיק כדי לנצח, היא רצתה עוד, ועוד, חיכתה וציפתה לסקר וכשהתוצאה הגיעה שאלה אותי "נו, מה הלאה? איזו פסגה צריך עכשיו לכבוש?" אמרתי לה חיבורים פוליטיים, זה האירוע שלנו עכשיו. ותמר כמו תמר, מועמדת מושלמת ותלמידה חרוצה, הפכה כל אבן במועצה כדי לפגוש את כל מי שצריך כדי לעבור עוד שלב בדרך להשגת היעד.
בערב החג כתבתי לה שאני פשוט גאה בה, על הישג עצום שהיא עשתה בפרק זמן כל כך קצר.
קבענו לדבר עוד על החיבורים והשלב האחרון בקמפיין ואז נכנסנו לחג שמחת תורה.
מאז הכל התהפך. בשבת בבוקר, יום חג שמחת תורה, נחשפנו לאירוע האיום ונורא הזה אבל עדיין לא ידענו לקראת מה אנחנו הולכים, נכנסתי מיד לקבוצת הוואטסאפ - "תמר קדם סימן טוב לראשות מועצה אזורית אשכול".
תמר כמו תמיד כבר הקדימה את כולנו ודאגה לכולנו "היי אנחנו בממ"ד. מתקפת טילים רצינית.
כולנו בטוחים מקווה שגם אתם באשר אתם".
הרגענו אותה שאנחנו בסדר וביקשנו שישמרו על עצמם, נתעדכן בהמשך וזהו....
אחר כך התחלנו להבין את מימדי האסון שפקד את כולנו, 11 בספטמבר הישראלי, מראות קשים, תמונות בלתי נתפסות, הלם מוחלט.
אבל לא היה רגע אחד שערער אותי בעניין של תמר. לא דאגתי לה, תמר תמיד בסדר, היא יודעת להסתדר. סובלת את הסבב הזה בשקט ותצא ממנו עם תובנות חדשות לגבי מה אפשר לעשות.
עד לרגע שהתקשרו אלי. אני אפילו כבר לא זוכר מתי זה היה, בקול קרוע מכאב וחנוק מבכי ונאמר לי קרה משהו חמור לתמר, "כנראה ירו עליה" וזהו....היינו בשוק, לא מאמינים שזה נכון, אבל עדיין נאחזנו באופטימיות, חיכינו לשמוע עוד משהו, עוד פיסת מידע... וכלום, כלום...
מיד התקשרתי לגדי אבא שלה, האבא הכי מושלם שהכרתי. גדי אמר לי הכל נגמר. עשו טבח בקיבוץ ניר עוז. תמר, ג'ון בעלה ושלושת ילדיה, שחר ארבל ועומר וגם אמו של ג'ון שהתארחה אצלם בחג, נרצחו באכזריות פושעת בהתקפת המחבלים על הקיבוץ. מפלצות הגיהנום שרפו עליהם את הבית ולא נותרו להם הרבה ברירות, הם היו חייבים לפתוח את חלון הממ"ד כדי לנשום וכשעשו זאת, המחבלים ארבו להם בחוץ וטבחו בהם באכזריות. זהו... ככה זה נגמר.
משפחה שלמה נמחקה. הורים צעירים ושאפתנים, ילדים קטנים ומתוקים שלא הספיקו לראות כמעט שום דבר. וסבתא שרצתה רק להיות עוד ועוד עם הנכדים. הם הלכו יחד עם החלומות והשאירו פה חלל עצום.
החיוך של תמר וג'ון והמשפחה היפה הזו, הגיע לכל מקום בעולם, סמל לזוועות שעברנו פה.
ועכשיו זהו. הקמפיין של תמר כבר לא יגיע ליעדו. הורידו לנו את הקטר מהפסים. אבל המורשת שלה חייבת להמשיך, הכל כתוב, הכל מתועד וכל מי שייבחר וירצה לממש את התוכניות המדהימות שלה, יצליח!
היה לה קמפיין חלום וכנראה החלום הזה גדול יותר מכולנו וכך ישאר לעולם, חלום.
ואם יש עוד משהו קטן שמספר הכל על תמר זה שהיא לא אהבה להשתמש במילה ניצחון בפוסטים או בכל פרסום אחר, היא כל הזמן הזכירה לי "אם יש מנצחים, אז יש גם מפסידים". אז תרשי לי תמר פעם אחת אחרונה להגיד שבשבילי את ניצחת תמר.
ככה אזכור אותך לעולם.
יהי זכרך וזכר כל משפחתך המקסימה והמיוחדת ברוך.