אדם רכש לפני כ-40 שנה רכש בדמי מפתח תמורת 30 אלף שקל קיוסק לממכר משקאות ודברי מתיקה בבית ספר התיכון רמלה לוד, שנמצא בגבול בין שתי הערים אולם שייך מוניציפלית לעיריית רמלה. הקיוסק נרכש מאדם אחר, שהיה דייר מוגן מאז 1970. לאחר הרכישה, נערך הסכם של שכירות מוגנת בין הרוכש לעיריית רמלה, שקיבלה כ-10,000 שקל מתוך סכום הרכישה.
התובע קיבל רישיון עסק להפעלת המזנון והפעיל אותו עד לשנת 2015, אז נסגר בית הספר עקב פיחות במספר התלמידים. טרם הסגירה, שלח בעל הקיוסק מכתב לעיריית רמלה בו טען כי אם ייסגר בית הספר, הדבר יהווה פגיעה בו בהיותו דייר מוגן ולכן יש לפצותו.
ואכן, בשנת 2015 פוטר השומר שעמד בכניסה לבית הספר, לקראת סגירת המקום ואז גם ארעה פריצה לקיוסק. התובע טען, כי עקב פיטורי השומר העירייה אחראית לנזקים שנגרמו לו מהפריצה וכן עליה לפצותו בסך של 1.5 מיליון שקל בשל סגירת בית הספר - דבר שמהווה הפרה של ההסכם עמו כדייר מוגן.
העירייה, באמצעות עו"ד מאור לוי ממשרד שרקון, בן-עמי, אשר ושות', טענה כי היא מעולם לא פינתה אותו מהקיוסק ובכל הקשור לסגירת בית הספר, הרי שבית הספר שירת את ילדי הערים רמלה ולוד ו-32 ויישובים סמוכים נוספים. נוכח מחלוקת בין העיריות ויתר היישובים בדבר מימון בית הספר, הוחלט בעירייה על סגירתו והקמת בית ספר תיכון אחר, שישרת את תלמידי העיר בלבד.
לגבי הפריצה לקיוסק טענה העירייה, כי היא לא חייבת להציב שומר לשמור על רכושו של התובע.שכרו של השומר ממומן על ידי משטרת ישראל ומשרד החינוך, ולכן ביום שבו הוחלט על סגירת בית הספר, הופסקה גם עבודתו של השומר.
שופט בית משפט השלום ברמלה זכריה ימיני דחה את התביעה וציין כי בשום מקום בהסכם בין התובע לעירייה לא צוין תנאי לגבי מספר התלמידים שילמדו בבית הספר והאם העירייה יכולה לסגור אותו, וכמו כן אין התייחסות לכך שהעירייה מחויבת לשמור על הקיוסק. כמו כן, השופט ימיני קיבל את טענות העירייה שלפיהן יש לפרש את חוק הגנת הדייר בצמצום. התובע אף חויב לשלם לעירייה שכר טרחת עו"ד בסך 50,000 שקל.
בית המשפט דחה תביעה לפיצויים של בעל מזנון בבית ספר, שהתקשר עם עיריית רמלה בהסכם של שכירות מוגנת, ונאלץ לסגור את העסק בשל סגירת בית הספר. בית המשפט קבע, כי לתובע, שהפעיל את הקיוסק במשך כ-40 שנה, אין זכות לקבלת פיצויים עקב סגירת המקום, למרות היותו דייר מוגן.