אחד הדברים הראשונים שעשיתי כראשת מועצה היה להדליק אור. בחוג בית לפני הבחירות, אמרה אחת הוותיקות שבקיץ היא יוצאת רק בערב, כשמתקרר, אבל אז חשוך, והאור ברחוב חלש מידי, היא אינה מרגישה בטוחה וחוזרת הביתה. אז החלפנו תאורות מכספי הארנונה שמשלמים תושבי המועצה - הכספים אותם הרשות המקומית גובה מתושביה ומעסקים מקומיים כמס מקומי ומעניקה להם שירותים בחזרה.
סדרי העדיפויות של שימוש במיסים מקומיים נקבעים על-ידי ראש או ראשת הרשות ומליאת המועצה המקומית. ראשי רשויות הם נבחרי הציבור היחידים שנבחרים בבחירה ישירה, מכירים לעומק את צרכי התושבים שלהם והעסקים המקומיים, והרשות המקומית משקפת נאמנה - וטוב מהשלטון המרכזי - את בחירות והעדפות התושבים, את האוטונומיה והפלורליזם של הקהילה המקומית ואת הערכים המשותפים של הקהילה. כך מוכוונים תקציבי הרשות המקומית לפי סדרי עדיפויות מקומיים -לרווחה, לחינוך, לתרבות, להגברת האור.
אבל עכשיו יש ממשלה שמבקשת לשנות סדרי שלטון. הקרן להלאמת הארנונה לוקחת כספי מיסים ששילמו עסקים ברשות אחת, ובמקום שישמשו את הרשות הזו לצרכים מקומיים מעבירה לרשויות שבונות יחידות דיור, וזאת במטרה להגדיל את היצע הדיור - יעד חשוב בהחלט, אך יעד לאומי ממשלתי. בעוד ארנונה נועדה לממן שירותים מוניציפאליים כמו חינוך, רווחה ותשתיות מקומיות, היא לא נועדה לממן מטרות לאומיות של מחסור בדיור. יעד של הגדלת היצע הדיור הוא יעד ממשלתי, וככזה הממשלה צריכה לממן אותו, על-ידי שינוי בסדרי עדיפויות ממשלתיים בתקציב הממשלה. קרן הלאמת הארנונה פשוט הכניסה את ידה לכספי מיסוי מקומי שנגבים לצרכים מקומיים והלאימה אותם לקידום יעד לאומי - זו פגיעה קשה באוטונומיה ובעצמאות של השלטון המקומי.
בעקבות המהלך הזה הגישו הרשויות המקומיות בישראל עתירה לבתי המשפט נגד חוק הלאמת הארנונה. העתירה חשובה לא רק לעצירת חוק הלאמת הארנונה, אלא לעתיד השלטון המקומי ובעצם לדמוקרטיה הישראלית, שכן קרן הלאמת הארנונה היא פגיעה באוטונומיה של השלטון המקומי, ובעצם התחלת פירוק השלטון המקומי, שהינו לבנת יסוד בדמוקרטיה הישראלית.
את מה שחושבת הממשלה על השלטון המקומי אפשר היה להבין מדבריו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה, יוסי שלי, בכנס המכון הישראלי לדמוקרטיה לפני כחודש, במילותיו: "בשאלת מעמדם של ראשי הערים - ראשי הערים הם החיילים של השלטון המרכזי". מנכ"ל משרד ראש הממשלה לא רואה כל הפרדה בין שלטון מרכזי ושלטון מקומי. מבחינתו, ראשי ערים שנבחרו בבחירות ישירות לקידום ערכים קהילתיים מקומיים הם בסך הכל קבלני ביצוע של הממשלה.
ונשאלת השאלה, אם המדינה יכולה לשלוח את ידה בכל עת לקופת השלטון המקומי כדי לקדם מטרות לאומיות, אם ראשי ערים שנבחרים בבחירות ישירות הם קבלני ביצוע של הממשלה - מהו ערך עצמאותו של השלטון המקומי ומהו ערכן של הבחירות הדמוקרטיות המקומיות?
השלטון המקומי אינו עניין של ימין או שמאל. הוא לא עניין של שמרנות או ליברליזם. הוא לא עניין של נאמנות למפלגה לה הצבעת בבחירות. חברי הכנסת של הליכוד התנגדו לחוק כשם שהתנגדו לו חברי הכנסת של האופוזיציה. החוק עבר רק כי הוגש במסגרת חוק ההסדרים וחברי הכנסת היו מחויבים להצביע לו בלית ברירה.
בהעדר הגנה חוקתית על האוטונומיה של השלטון המקומי, מחר בבוקר הכנסת יכולה לחוקק כל שעולה על רוחה - להרחיב או לצמצם את סמכויותיו; לדרוש פיקוח מרכזי על פעולות מקומיות; לשנות את שיטת הבחירה לרשויות המקומיות ואת הזכאות לבחור ולהיבחר בשלטון המקומי. לכאורה, הכנסת אף יכולה לבטל כליל את מערך השלטון המקומי ולהכריז שכל הארץ נשלטת בידי קומיסרים ממונים מטעם השלטון המרכזי; או שהגופים הנבחרים בשלטון המקומי יהיו אחראים מעתה והלאה אך ורק על גודל המרצפות ברחובות וסוגי השתילים בפארקים העירוניים.
חוק הלאמת הארנונה הוא עוד חלק בפאזל של פגיעה בדמוקרטיה הישראלית. הוא צעד ראשון לקראת פירוק השלטון המקומי. הוא מתחבר להתנהלות הרחבה של הממשלה כרגע, של חקיקת חוקים ללא מצרים ופגיעה בעקרונות דמוקרטים של איזון בין רשויות, של החלשת השלטון המקומי לצד החלשת בתי המשפט. ככה נראית דמוקרטיה בהתקפה. השלטון המקומי לא שייך לצד אחד של המפה הפוליטית, והחלשתו תפגע בכולם. הגיע הזמן לפקוח את העיניים.