לפי נתוני המרכז הישראלי לדמוקרטיה מכהנות בישראל רק כ 5.5% נשים בראש רשות כלשהי וכ 16.6% חברות מועצה מכהנות בשנת 2018 (הנתונים אינם כוללים מועצות אזוריות). ואצלנו באשדוד מכהנות 5 נשים מתוך 29 חברי מועצה, מציאות עגומה שחייבת להשתנות. ובממשלה ובתפקידי מפתח במשרדים הממשלתיים? המצב עגום אף יותר. אנחנו מהוות כ 51% מהאוכלוסייה אך במציאות היומיומית אנחנו לא נמצאות שם בכח הנותן לנו להחליט על איכות חיינו.
אני החלטתי לשנות את המציאות הזו. החלטתי לעמוד בראש רשימה באשדוד, תנועת תושווים, לאחר כשני עשורים הפעילה חברתית וכ 11 שנים בפוליטיקה כאשר הייתי שם מאחור. בחרתי להפסיק להתנצל והפסקתי להסתתר. המציאות הזו כשנוכחות נשית דלה מאוד במרחב מקבלי ההחלטות משפיעה ישירות על איכות החיים שלנו כנשים בעיר בה אנחנו חיות.
אשדוד שנת 2023 עיר הולדתי, חזרנו בתחילת חודש מאי לאחור הרבה לאחור, חזרנו לשנת 1955 - הדרת נשים באוטובוסים. המציאות שדברתי עליה, תכף תבינו יותר.
הפכתי ליום אחד לרוזה לואיז פארקס. נחשפתי כמו רבות מחברותיי, להדרת נשים באוטובוס קו 80, הקלות הזאת שהמציאות בה את חיה משתנה והחופש שלך נלקח ממך רק בגלל שאת אישה היא בלתי נסבלת. (וההדרה לא מסתיימת רק באוטובוסים בעירנו) כל כך קשה לקבל את המציאות הזאת בעיר בה את מגדלת את הבת שלך, הבת המיוחדת שלי, חסרת ישע, שנקודת הפתיחה שלה היא הרבה יותר אחורנית מכולן במרחב הציבורי, מה שלא נתן לי מנוח.
שוחחתי עם כמה ממכריי ומסתבר מהמחקר הקטן שעשיתי שנוהל הדרת הנשים מתקיים שנים רבות וזהו לא קו האוטובוס היחידי שמדיר נשים בעיר אשדוד לדבריהם של הנהגים הוותיקים איתם שוחחתי.
הנשים באשדוד אינן מורשות לעלות לאוטובוס קו 80, ללא כל הכנה מוקדמת, מציאות שקשה לקבל אותה. הכל נחשף בעקבות נערה בת 17 תושבת העיר אשר ניסתה לעלות לקו האוטובוס ולהגיע ליעד הבא כאשר היא מנסה לעלות הנהג אמר לה שאינה רשאית לעלות לאוטובוס כיוון שזה אוטובוס לגברים בלבד.
נשות "בונות אלטרנטיבה" בעיר אשדוד והסביבה בהובלתה של אפרת אברהם חברתי למסע השינוי, החלטנו שאנחנו מציבות קו אדום. המרחק קצר מאוד ליום בו נתעורר למציאות בה יגבילו אותנו בלבוש ובאיזה צד ברחוב נהלך. התלבשנו באדום רכשנו פרחים אדומים והגענו בכדי לעלות על קו 80. בכירי חברת האוטובוסים הבטיחו שהמצב ישתנה, באנו לבדוק זאת.
נפתחה דלת האוטובוס והתחלנו לעלות לאחר שהנהג האדיב קיבל אותנו בזרועות פתוחות, נכנסנו לאוטובוס מלא עד אפס מקום באברכים, האמת נשימתי נעתקה לרגע די חששתי ממה הולך להיות דקה וחצי של נסיעה הרגישה לי כמו נצח, צלצלנו לרדת בתחנה הבאה, נפתחה הדלת וקריאה "נחמדה" מאחד הנוסעים לוותה את יציאתנו החוצה מן האוטובוס. שמחנו מאוד לראות שהמציאות החרם וההדרה השתנתה בקו המדובר, כמובן נמשיך לבדוק זאת כי לא ניתן לאף אחד להגביל את החופש שלנו.
קצת על רוזה לואיז פארקס ההשראה שלי. רוזה אפרו-אמריקאית פעילה בתנועה האמריקאית לזכויות האזרח. מפורסמת בשל סירובה בשנת 1955 לפנות את כיסאה באוטובוס לאדם לבן - סירוב שהוביל למעצרה. מעצר זה הוביל, בעזרתו של מרטין לותר קינג, לחרם האוטובוסים של מונטגומרי אשר בעקבותיו ביטלה חברת האוטובוסים הציבורית את מדיניות ההפרדה הגזעית שלה. בשל תרומתה זכתה רוזה פארקס לאזכרת שמה בהיכל התהילה לנשים של מישיגן בשנת 1983. ב-1996 העניק לה הנשיא ביל קלינטון את מדליית החירות הנשיאותית וב-1999הוענקה לה מדליית הזהב של הקונגרס על פעילותה נגד גזענות.
אני קוראת מכאן לחברותיי לוחמות הצדק והאקטיביסטיות בכל רחבי המדינה בואו נשנה את המציאות הזו. זה הזמן שלנו להיכנס גם למרחב הפוליטי ולהשפיע גם משם ובטח למרחב המוניציפלי שקובע את איכות חיינו בעיר בה אנחנו חיות מוגדלות את ילדינו. החופש שלנו תלוי בנו !
בהזדמנות זו אני שולחת מכן את ברכותיי לכל המועמדות בבחירות המוניציפליות ברחבי המדינה בכלל ובעירי אשדוד בפרט ומאחלת הצלחה רבה.
נורית טופז, יו"רית ומייסדת תנועת תושווים, ממובילות המחאה נגד ההפיכה המשטרית באשדוד, אקטיביסטית כשני עשורים למען שוויון הזדמנויות וזכויות.