לא פעם נדמה ששכחנו שהדרך חשובה לא פחות, פעמים רבות מידי בדרך, יצרנו בעיות חדשות, הידרנו קהלים, הפסדנו ציבורים שבחרו לא לשתף פעולה.
הדרך מנעה הגעה מהירה אל התוצאה הרצויה או שמנעה מאיתנו לשלם "מחיר נמוך" בניהול המשבר. הקורונה, משבר הדיור, המשבר הפוליטי, העימות המתמשך מול עזה, הרפורמה המשפטית ועתה ההתנהלות מול השלטון המקומי בנושא קרן הארנונה. בכל אלה ניתן למצוא כוונות טובות אבל גם דרך עקלקלה, זו לא גזירת גורל, אפשר לשפר את הדרך ולהגיע מהר יותר אל היעד שסומן.
דמיינו לרגע מנכ"ל מפעל שמחליט בוקר אחד להתעלם מוועד העובדים, מנהלי המחלקות, הסמנכ"לים והעובדים. ברגע אחד החליט המנכ"ל לפנות לחברה חיצונית שתמפה את היעדים של המפעל, תכתיב לו את דרכי הייעול בחברה, הניהול התקציבי ועוד. דמיינו שהמנכ"ל מחליט בין רגע לאמץ את ההצעות כולן, מפטר עובדים, מנהלי מחלקות סמנכ"לים ועוד.
רק דבר אחד שכח המנכ"ל בתהליך הייעול שאותו הוא רוצה לקדם, הוא צריך את העובדים שנותרו, את מנהלי המחלקות שיסבירו ויכוונו, את סמנכ"ל הכספים שיוצא אל הפועל את התוכנית הכלכלית. בלעדי ההתגייסות מצידם המטרה של המנכ"ל תישאר ברורה, הדרך עקומה ובמקום להגיע אל היעדים ייתכן וימצא את עצמו עם רעיון טוב אבל מנכ"ל ללא מפעל, ככה זה כשאין עובדים. מדינת ישראל עברה תהליך של הפרטה בעיצוב המדיניות הציבורית בישראל, מקבלי ההחלטות פועלים לעיתים קרובות מידי במיקור חוץ, מכוני מחקר ויועצים. כל אלה חשובים ונבונים ככל שיהיו אינם מי שקיבלו את המנדט מהציבור לקבל כלפיו החלטות.
התוצאה של ההפרטה היא סימון יעדים למדינה בתחומים רבים. אולם העובדה שלצד היעדים שסומנו אין שיח מגייס בין מקבלי ההחלטות לבין מי שאמורים להוציא אל הפועל ומשם לציבור, מייצרת תקלות לאורך הדרך. כיפופי ידיים בין פקידים, עימותים בין שרים לבכירי משרדיהם, מאבקים של השלטון המרכזי מול השלטון המקומי ולהפך, אלה הפכו מנת חלקנו הישראלים ולא בטוח שזו גזרת גורל שאינה יכולה להשתנות.
בלי שיידעו מקבלי ההחלטות לגייס את הציבור שיתוף הפעולה יפחת, בלי הסברה יווצרו מרידות. יעידו על כך למשל עובדי משרד החוץ שנמנעו משיתוף פעולה עם השר לפיד. גם מול הרפורמה המשפטית היה קל לצד אחד לדבר על "מהפכה" ולצד השני על "רפורמה נדרשת". רק כשנכנסו לחדרים התברר כמה אלה ואלה קרובים. הבעיה נוצרה כשלא התקיים שיח עם "מנהלי המחלקות".
קשה שלא לשאול כיצד היתה מתקבלת הרפורמה המשפטית לו לצידו של השר לוין היו שרי משפטים בעבר או שופטים בדימוס, המתווכים האלה אינם לקישוט, הם בדיוק מנהלי המחלקות והסמנכ"לים במפעל שאמורים לגשר לשני הצדדים, למקבלי ההחלטות את רחשי הציבור ולציבור הם אמורים לתווך בצורה מיטבית את היעדים והרצונות של מקבלי ההחלטות. הם גם אמורים לסייע שהדרך אל היעד תהיה קלה, ברורה ועם כמה שפחות מהמורות. מרגע שמדלגים על הליך הגישור והשיח, הדרך מאבדת את הציבור ומייצרת אנטי למהלך, היא גם מאבדת את המתווכים, סופה שאינה תמצה את עצמה ושאינה תגיע אל היעד.
הבעיה שהציפה המדינה בנושא הארנונה העסקית והצורך לעודד בניית מגורים היא אמיתית ודורשת מענה, העובדה היא שהצעת קרן הארנונה נדונה גם בממשלות קודמות שבחרו לא לקבל הכרעה. חשוב לזקק את שורש הבעיה: רשויות לא יכולות להחליט עצמאית על שיעור הארנונה. זה נתון למדיניות משרד הפנים ומשרד האוצר וכפוף לאישורם. בנוסף רשויות אינן יכולות להחליט על פיתוח אזור תעשייה או מסחר בהם הארנונה רווחית מאחר והליכי התכנון ושיווק הקרקע נתון בידי הממשלה.
תפיסת המדינה והרצון לקיים קרן ארנונה וחלוקה אחרת יש בה היגיון, אלא שהיא היתה חסרה שיח פתוח עם ראשי הרשויות. במקום לגייס אותם ליצירת פתרון והעצמה דרך סמכויות, המדינה מנסה לכפות ומאבדת אותם. לתפיסתם של ראשי הרשויות 'קרן הארנונה' תדכא יוזמות של פיתוח באזורים בהם ניתן לפתח וכי פתרון הדיור קשור ליצירת מקומות תעסוקה, תחבורה ותשתיות. קיים אצלם חשש שסיכול יוזמות ליצירת מקומות עבודה לא ייצר פתרונות דיור. גם הם מכירים בכך שנוצר מצב שישנם תושבים של רשויות שכנות שנכנסים בבוקר לעבוד ברשות אחרת ממקום המגורים ובכך משלמים ארנונה כפולה. פעם במקום מגוריו ופעם במקום עבודתו, אלא שהתמורה שהוא מקבל במקום מגוריו הינה גבוה ויקרה יותר מזו שיקבל במקום בו הוא עובד, שעה ששיעורי הארנונה הפוכים.
ראוי לעצור, להקשיב לרחשים, לאפשר להציף שאלות, לתת מענים לבעיות שיציפו. בלעדי תהליך שכזה, ראשי הרשויות לא יוכלו להצטרף ולצעוד בדרך גם כאשר היעד של חלוקה אחרת יש בו היגיון. לצד הכוונה הטובה עלול להתפתח מרד מיסים שיהפוך את היעד לא רלוונטי ואת הדרך למופע נוסף של אכזבה וחמיצות. נוצר משבר וכעת צריך לקבל החלטות, לו תבחר המדינה דווקא לקדם ביזור של הסמכויות לשלטון המקומי בשאלות של פיתוח אזורי תעשייה ומסחר, קידום מגורים ועוד היא תגלה שדווקא מהשלטון המקומי יצמח הפתרון. שיח על היעדים וצרכי המדינה יחד עם השלטון המקומי ומתן מרחב לראשי הרשויות ליצירת פתרון יעצור את ההתנגשות ויאפשר יחד להוביל אל השינויים הנדרשים מבלי לזעזע את המדינה.