עודד זוהר בן 43 נולד וגדל באופקים ומאובחן ב- CP(שיתוק מוחין) מלידה. למעשה, חצי מהגוף שלו משותק כאשר רק הצד השמאלי פועל בצורה תקינה: "אנשים אומרים לי שמה שאני מצליח לעשות עם יד אחת, אחרים לא יכולים לעשות עם שתי הידיים".
הוא מתגורר ברווקות יחד עם הוריו ויש לו עוד שלושה אחים ואחות אחת: "המשפחה וההורים שלי תמיד תמכו בי מאז שאני ילד, הם דואגים לי ומספקים לי את כל מה שאני צריך. אימי תמיד אמרה לי עודד אל תיתן למגבלה לעצור אותך ובמובן מסוים היא זו שדחפה ועדיין דוחפת אותי להתעלות ולהצליח למרות הכל".
הוא למד בבית ספר לחינוך מיוחד בעיר הדרומית עד גיל 21, לאחר מכן הופנה לעסוק בעבודות שונות דרך ועדת השיקום של הביטוח הלאומי באופקים. לדבריו, אלו היו עבודות מזדמנות והוא פשוט עשה כל מה שהיה צריך כדי להעסיק את עצמו ולהתפרנס בכבוד: "לאורך השנים בין היתר עבדתי בתור אורז של מוצרים שונים, מייצר נרות, עובד במפעל אלקטרוניקה וכן בעבודות אחרות נוספות. מה שהיה לקחתי".
כשעודד היה בן 40, נפתח בעיר אופקים מרכז שיקומי תעסוקתי פורץ דרך בשם "בית היוצר - עדי אופקים", המופעל על ידי עמותת "עדי". המרכז, מותאם לאנשים עם קשת רחבה ומגוונת של מוגבלויות ומטרתו להקנות למשתקמים המועסקים בו אורח חיים יצרני והשתלבות בתהליך נורמליזציה חברתית ועצמאות כלכלית. עם פתיחתו, עבר עודד לעבוד במקום כאשר הוא חולש על מגוון סדנאות התעסוקה שהמרכז מציע.
שנתיים לאחר מכן, עם הקמת החווה החקלאית הטיפולית בכפר השיקומי "עדי נגב - נחלת ערן" והקמת מיזם גננים ללא גבולות המעסיק כ-30 גננים עם מוגבלות בעבודות הגינון והחקלאות השונות בכפר, הוא עבר לעבוד בכפר על בסיס יומיומי: "העבודה שלי מתחלקת לשניים. אני עובד חצי יום בתפקיד עוזר הדרכה בתעסוקה של הדיירים בכפר המתמודדים עם מוגבלויות מורכבות. אני מסייע להם בהתניידות עם כסאות הגלגלים, עוזר להם בקטיף בחווה ובכל מה שהם צריכים. בחצי היום השני אני עובד במחזור בקבוקים ובעבודות הגינון והחקלאות השונות ברחבי הכפר, למעשה אני אחראי על תחומים רבים ומגוונים".
אותה עבודה עם הדיירים עליה מספר עודד, היא למעשה הדבר המדהים בסיפור שלו, שכן למרות המגבלה עמה מתמודד, הוא בעצמו מסייע לאחרים אשר נמצאים במצב רפואי מורכב יותר: "למרות שאני מתמודד עם מגבלה בעצמי, אני שמח שיש לי את היכולת עדיין לעזור ולתת לאחרים שמתמודדים עם בעיות קשות יותר, זה נותן לי סיפוק והמון מוטיבציה".
בנוסף למגבלה עמה נולד, עודד עבר לפני שנתיים גם אירוע מוחי, הוא מספר על הקשיים: "הקשיים המרכזיים הם עם הרמת פריטים גדולים וכבדים, אבל אם יש צורך אני מבקש עזרה ומסייעים לי בכל דבר באהבה. בכלל, הצוות בכפר הוא צוות מדהים, אני מאוד אוהב לעבוד כאן, אני מקבל תמיכה ואהבה מכולם".
יום העבודה של עודד כאמור הוא עמוס מאוד, אבל גם כאשר הוא חוזר הביתה הוא לא אוהב להתבטל ובין עזרה לאחותו עם האחיינים, הוא מנסה לנצל כל רגע פנוי כדי לבלות: "אני לא אדם שיושב בבית ללא מעש, אני אוהב לצאת לבלות, לראות סרטים, לצאת לטיולים, אני אוהב פשוט לחיות ולהנות מהחיים", משתף עודד. ומה לגבי המחשבות על העתיד? "מה שיהיה יהיה, אני חי מיום ליום, מודה לה' על הכל ונהנה מכל רגע".
מהכפר השיקומי "עדי נגב - נחלת ערן" מסרו: "עודד מתקדם בצורה מרגשת ומעוררת השראה, דבר המשפיע וגורם לכלל העובדים וחברי הצוות להאמין בעצמם. כאדם שקיבל סיוע בעבר, מדהים לראות איך עודד כיום מצליח לסייע בעצמו לאחרים אשר נדרשים לעזרה".