59% מהציבור בעד פשרה ברפורמה המשפטית. מה שמונע את מימוש הפשרה הוא שכרון הכוח המתגבר של מובילי הרפורמה ומתנגדיה.
מובילי המחאה הוכיחו את כוחם בשטח הציבורי, ואילו הקואליציה את כוחה בכנסת ישראל. שני הצדדים חזקים מאד, כל אחד בזירתו, אך אם רק צד אחד ינצח כולנו נפסיד. פשרה היא הכרחית.
תמימות הדעים בקרב המומחים היא חסרת תקדים, לכך שקידום הרפורמה במתכונתה הנוכחית תוביל את ישראל למשבר חוקתי עם השלכות רחבות והרסניות. רפורמה בה הכנסת מחוקקת, בית משפט מבטל ורשויות הביצוע אינן יודעות אם לציית למחוקק או לבית המשפט, היא אסון במלא מובן המילה וכולו פרי יצירה של פוליטיקאים.
הזמן פועל לרעת אזרחי מדינת ישראל. בזמן בו כל צד ממחיש את יכולות הכוח ונחישותו, העם נקרע והמדינה ניזוקה. את המחיר כבר משלמים אזרחי מדינת ישראל כולם וככל שהאזרח חלש או מוחלש, בלי קשר לדעה פוליטית התשלום יהיה כואב יותר.
על אף המצב שהולך ומחמיר יש נקודות אור. אין הרבה מקרים בהם יש התעוררות ציבורית רחבה. המחלוקת מייצרת הזדמנות להוליד תהליך ציבורי שיכונן רפורמה, חוקה או הסדרה של היחסים בין הרשויות בישראל בהסכמה רחבה מגובה בתמיכת הציבור.
אך יש איום שקוף ומסוכן שיכול לחבל בהזדמנות החד פעמית, איום שאין לזלזל בו: "שיכרון הכוח". שני הצדדים מתחילים להשתכר ממנו וככל שהפגנת הכוח מתעצמת, כך שיכרון הכוח גדל. התחושה היא שהכוח ימשיך להתעצם ויתקיים לעד. הלוקים בשיכרון כוח, מאבדים את היכולת לזהות את מגבלות הכוח ומתחילים לקבל החלטות שאינן לטובת האנשים והרעיונות מהם הם שואבים את כוחם. כאשר המוטיבציה המרכזית למאבק הופכת מרעיונית למוטיבציה להביס את הצד שמנגד מתקבלות החלטות שגויות ואובד הסיכוי להגיע להסכמה.
דווקא המצב שבו שני הצדדים בשיא כוחם הוא המומנטום המיטבי להגיע להסכמה.
העיתוי והמומנטום למשא ומתן, הם מאבני היסוד להצלחתו, וברגע שהם אובדים, קשה מאוד להחזירם. לכן כל כך חשוב לנצל את המומנטום ולא לפספס את הזדמנות להתחיל את המשא ומתן. התחושה היא שהצדדים שאננים ואינם ערים לכך שחלון ההזדמנויות הולך ונסגר והמחיר הולך וגדל. איבוד המומנטום הוא השלב בוא תהיה קפיצה מהירה ומשמעותית במחיר אותו נידרש לשלם. קשה לחזות מתי הרגע יגיע, אך ככל שחולף הזמן הוא מתקרב ולכן הדחיפות להיכנס למשא ומתן מתעצמת מרגע לרגע.
בזמן האחרון צצים מספר "סולמות" לאפשר למובילי הרפורמה ולמתנגדיה לרדת מהעץ עליו טיפסו, יוזמת הנשיא בשילוב ראשי הרשויות שמייצגים את כלל גווני האוכלוסייה והדעות הפוליטיות היא דרך אלגנטית לזירוז הצדדים להתחיל לנהל משא ומתן להגעה לרפורמה בהסכמה רחבה.
לראשי הרשויות יש מספר יתרונות, הם באים מהשטח מכל גווני הקשת הפוליטית. הצעה שתגיע מהם תתקבל ציבורית כמשקפת דעה רחבה. ראשי הרשויות הוכיחו את מנהיגותם בזמן משבר הקורונה וככאלה הם צברו קרדיט רב מהציבור. יכולתם להביא נוסחה רחבה תתקבל בציבור הרחב בגלל פריסתם הארצית.
מקדמי הרפורמה שלהם הכח בפרלמנט צריכים להאט או לעצור ולהפגין מחווה של חזקים. הצד המתנגד חייב להציג אלטרנטיבה וצעדים סמליים ומיידיים לקידום הפיתרון.
המנהיגים הפוליטיים בראשם ראש הממשלה חייבים להתעורר ומהר. השאירו את האגו בצד, זכרו למה נכנסתם לפוליטיקה וחיזרו לחשוב עלינו, האזרחים. המאבק הוא לא על בובה בגן ילדים, אין לכם מנדט להפוך את אזרחי ישראל ונכסי המדינה לערובה לשאנננותכם.
המשא ומתן לא יהיה קל בלשון המעטה, נקודת הפתיחה מאתגרת ורק מחמירה ככל שהזמן חולף. חוסר האמון בין הצדדים, הקריאות הקיצוניות משני צידי המתרס רק מגבירות את הקושי להיכנס אליו. אבל זוהי תכלית המנהיגות, לזהות את הרגע ולממש אותו למרות הקשיים.
אני קורא מכאן לאלו שנמצאים בעמדת מנהיגות, רובצת עליכם אחריות גדולה, זכרו, חלון ההזדמנויות הולך ונסגר. התכנסו בהקדם למשא ומתן, בהכרה שכל צד ידרש לעשות פשרות לקידום רפורמה משפטית ברת קיימה, וחיסכו מאיתנו נזקים, למעננו, אזרחי מדינת ישראל.
הכותב הוא יו"ר קליל תעשיות ויו"ר עמותת "אנו עושים שינוי".