המחלוקת החברתית הגדולה שיצרה המהפכה או הרפורמה המשפטית, חשפה קרע עמוק הרבה יותר שאת סימניו היה ניתן עוד לראות בנאום ארבעת השבטים של הנשיא הקודם, ראובן רובי ריבלין בשנת 2015.
אולם כיום, נראה כי מספרם של השבטים רק גדל כמו גם המחלוקות ביניהם. כעת, כשיש פער עצום בין תומכי הרפורמה או ההפיכה המשפטית למתנגדיה, נדמה כי אנו בעיצומו של אותו תהליך שלצערי הרב מפורר את החברה שלנו מבפנים.
במצב הקיים, אי אפשר שלא לתהות לגבי השאלה - מה עוד מחבר את כולנו? האם יש לנו את אותו סיפור משותף? כיצד ניתן לייצר את אותו מחנה משותף רחב שעל בסיסו כדרך נס הוקמה מדינתנו האהובה לפני 75 שנים? את התשובות לשאלות הללו, אנחנו צריכים למצוא עכשיו. אין כל דרך ואפשרות לעשות זאת ללא הידברות מעמיקה, אוטנטית ומתחשבת - גם ברצונו של האחר, בשביל להגיע לאותה נקודה של מציאת ההסכמות הרחבות.
הרי, הטיל שמאיים על כל נקודה בישראל מצפון ומדרום, שעלול להגיע מעזה, לבנון, סוריה או איראן, הוא אינו שואל לאיזה שבט שייך האדם שמסתתר בדירתו. הוא אינו בודק אם בבניין אותו הוא רוצה להשמיד מיושביו ישנם אנשים שתומכים או מתנגדים לרפורמה או להפיכה המשפטית. כאשר האיומים החיצוניים כל כך מוחשיים ומאתגרים, החברה הישראלית חייבת לאתר בדחיפות את הלכידות ואורח הרוח המאחדת בבואה להגיע לגיל 75 שנים.
האם הרפורמה או המהפכה המשפטית שווה את כל מה שקורה לנגד עיננו? לטעמי, לא. אבל איני יכול לעצום עין לנוכח אנשים רבים שתומכים ומעוניינים לקדם את אותם המהלכים. דעותינו אולי מנוגדות, אבל המחויבות שלנו ליצור חיים משותפים וטובים היא בדיוק באותה המידה.
אנו, ראשי המועצות בישראל, הבענו בפני הנשיא את חששותינו והדגשנו עד כה חשוב להגיע כעת להסכמה רחבה כמי שמכירים היטב את מצוקותיו האמיתיות של האזרח הממוצע. כי בסופו של דבר, את אותם תושבים לפני הכל מעניין שיהיו מספיק סייעות בגנים - ושיקבלו שכר הולם בשביל להיות בטוחים שילדיהם נמצאים בידיים טובות; שהאשפה תפונה בזמן ושניתן יהיה לקבל שירותים בסיסיים על ידי הרשות בכדי שהחיים יוכלו להתקיים כסדרם.
בחיים עצמם כפי שנהוג לומר, אפשר למצוא את הפתרונות לבעיות הגדולות ולכך אני גאה בדוגמה של היישוב שיזף שנמצא ברחבי מועצת רמת הנגב וציין לא מזמן עשור להיווסדו. שיזף הוא מבחנתי דוגמה ומופת לכיצד אפשר להתנהל אחרת - כלומר, אפשר לייצר חיים משותפים גם בתנאים של אי הסכמה ושונות חברתית. לכן, אני חושב שבנתונים הקיימים ולפי סברה שהמצב הנוכחי הוא בלתי נסבל, דווקא מתוך הקשיים הללו ניתן לייצר הזדמנות בלתי רגילה לחזור לבסיס הערכים והחזון המשותפים לכולנו באמצעות חוקה על בסיס מגילת העצמאות.
חוקה שתגיע באמצעות הידברות אמיתית ותהיה נקודת המוצא לכל אותם השבטים; חוקה שאמנם לא תוכל לייצר הסכמות לגבי כלל המחלוקות, אבל תהווה פשרה ו"בית" לכלל עם ישראל, בדיוק בשביל שלעולם לא נשכח את הכתוב במגילת העצמאות: "מְדִינַת יִשְׂרָאֵל תְּהֵא פְּתוּחָה לַעֲלִיָּה יְהוּדִית וּלְקִבּוּץ גָּלֻיּוֹת; תִּשְׁקֹד עַל פִּתּוּחַ הָאָרֶץ לְטוֹבַת כָּל תּוֹשָׁבֶיהָ; תְּהֵא מֻשְׁתָּתָה עַל יְסוֹדוֹת הַחֵרוּת, הַצֶּדֶק וְהַשָּׁלוֹם לְאוֹר חֲזוֹנָם שֶׁל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל; תְּקַיֵּם שִׁוְיוֹן זְכֻיּוֹת חֶבְרָתִי וּמְדִינִי גָּמוּר לְכָל אֶזְרָחֶיהָ בְּלִי הֶבְדֵּל דָּת, גֶּזַע וּמִין; תַּבְטִיחַ חֹפֶשׁ דָּת, מַצְפּוּן, לָשׁוֹן, חִנּוּךְ וְתַרְבּוּת; תִּשְׁמֹר עַל הַמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל כָּל הַדָּתוֹת; וְתִהְיֶה נֶאֱמָנָה לְעֶקְרוֹנוֹתֶיהָ שֶׁל מְגִלַּת הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת. "