"כאדם חופשי, המאמין כי החרות אינה ניתנת לחלוקה, לא אוותר על הזכות האנושית לעמוד על כל תופעה המסכנת את חירות האדם". את המילים הללו אמר מנחם בגין בראשית שנות החמישים, בשנים בהן הדיון סביב זהות המדינה, הגדרותיה היהודיות והדמוקרטיות עודנו נסוב.
עוד קודם אמר בגין: "גדולה מסכנת טשטוש התחומים בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת, היא הסכנה של ביטול התחומים בין הרשות המבצעת לזו השופטת. המשפט הבלתי תלוי הוא למעשה המבצר האחרון של חירות האדם בימינו".
על חירות הפרט תושבי מדינת ישראל הדמוקרטים והליברליים מפגינים, על הזכות לחיות חיים חופשיים ולהחיות מחדש את המפעל הציוני אשר נסדק. הוא נסדק יחד עם אחדות העם, יחד עם הערבות ההדדית, יחד עם הפטריוטיות. שבר חסר תקדים. על עצמאות המבצר האחרון עליו בגין דיבר שתפקידו הוא להגן על האדם הקטן, על זה מן השורה, על החלש מול המכונה המשומנת והחזקה בדמות מוסדות המדינה.
היום אולי יש הרבה מאוד אנשים שלא מרגישים את גודל האיום מעל ראשיהם, שלא מבינים מדוע אנו זועקים כי החרב מונפת מעל הצוואר, מדוע המדינה סוערת. אבל שלא יהיה לאף אחד ספק, עם השלמת תהליך החקיקה לאף אזרח ולא משנה אם הוא תומך בהפיכה המשפטית או לא, בין אם הוא מצביע לימין או לשמאל, לאף אחד מאיתנו לא תהיה הגנה.
בשבועות האחרונים גם תושבי הנגב התעוררו. חבל הארץ המנומנם המזוהה עם המחנה השמרני לרוב, היה צופה בעשרות אלפי אנשים מפגינים למען זכויות רק דרך מרקע הטלוויזיה אשר שידרה מתל אביב. אבל לא עוד. מה שהתחיל כהתקבצות של עשרות בודדות, הפך לאלפים. מדי מוצ"ש הכמות רק עולה. הפחד נעלם, החרדה לעתיד המדינה גברה עליו, החרדה על העתיד האישי של כולנו.
כן תושבי הדרום סובלים שנים מהיעדר משילות. מביטחון אישי רעוע, הבא לידי ביטוי בפשיעה המובילה לחשש אף להסתובב ברחובות. החשש הזה מובן ומוצדק מאין כמותו. אך תמיכה בקיצוניים ושינוי זהות המדינה אינה הדרך. הדרישה הצודקת להגברת תחושת ביטחון האישי של כולנו אינה יכולה להגיע על חשבון וויתור על חופש הפרט, על זכויות אדם, על הדמוקרטיה.
זו קריאה לאלפים רבים מהמחנה הליברלי אבל גם מהשמרני, לעוד אלפי האדישים מקרב תושבי הדרום שכואבים את המצב אבל נמנעים מלהגיע ולמחות, לכל אלו שאומרים "יהיה בסדר".
קומו השמיעו קול. זעקי (חבל) ארץ אהובה!
הכותב הוא יועץ תקשורת ותושב העיר באר שבע.