האם ראשי הערים הפכו להיות שומרי הסף?

בשבוע שעבר חתמו 70 ראשי ערים, חלקם מהליכוד, על מכתב לראש הממשלה ולנשיא המדינה, בו הביעו את דאגתם מהקרע הלאומי סביב קידום המהפכה המשפטית וקראו להידברות ולהסכמות רחבות בטרם תושלם החקיקה. בין החותמים על המכתב גם ראשי ערים מהליכוד וממפלגות הימין. מכתב זה, שמגיע על רקע גל המחאה הגדול בישראל, הוא עוד אחד מתוך שורת מכתבים ועצומות ששלחו ראשי ערים לממשלת נתניהו השישית מאז נבחרה בנובמבר האחרון.

כזכור, בחודש דצמבר 2022 הודיעו למעלה מ-50 רשאי רשויות בישראל כי לא ישתפו פעולה עם מדיניותו של יו"ר מפלגת נעם אבי מעוז, שקיבל לידיו את היחידה לתוכניות חיצוניות של משרד החינוך. חודש אחר כך, שיגרו 170 ראשי רשויות מכתב חריף לראש הממשלה ולשרי החינוך והאוצר ובו הבהירו לשלושה כי לא יסכימו לממן את החינוך הלא-רשמי במגזר החרדי מכספי הרשות. ועל כל המכתבים הללו חתומים ראשי ורשות ערים מכל מצוות הקשת הפוליטית.

צעדים אלו של ראשי הרשויות, שיש מי שרואים אותם כ"מחאה" ואף כ"מרד", משקפים יותר מכל את המתח הסמוי שקיים בין השלטון המרכזי למקומי, שמתחדד עוד יותר על רקע האקלים הפוליטי השורר במדינת ישראל. וכל זאת, חשוב לזכור, כשבאופק הבחירות המתקרבות לרשויות המקומיות.

בשנים האחרונות וביתר שאת בתקופת הקורונה, נראה כי ראשי רשויות בישראל החלו למצב את מעמדם כ"בעלי הבית" בעירם. נגיף הקורונה, שכפה סגרים ובידודים והביא לשיתוק של המשק לפרקי זמן ארוכים, חייב את ראשי הרשויות לקחת את היוזמה לידיהם ולנהל את המתרחש בעירם. הצטרף לכך גם מבצע "שומר החומות", בו הפכו ערים רבות לשדות קרב, באופן שחייב את ראשיהן לפעול להרגעת הרוחות במציאות פוליטית סוערת ומשוסעת. גם יוזמות מקומיות, בהן תחבורה בשבת או קיום מצעדי גאווה יצרו מתחת לפני השטח מציאות מקומית, שפועלת בהתאם לצורכי הציבור בערים השונות, אך במנותק ממדיניות השלטון המרכזי.

בניגוד לפוליטיקה הארצית, שנמדדת על פי אידיאולוגיה ועסוקה בחידוד ההבדלים בין המפלגות והמחנות השונים, זו המקומית היא דווקא פוליטיקה שבה העקרון המוביל הוא "רב המשותף על המפריד". לא בכדי אפשר למצוא בקואליציה של רשויות את נציגי ישראל ביתנו וש"ס, מרצ והליכוד פועלים יחד אלו לצד אלו. אחרי הכל, המשימה של נבחרי הציבור ברשויות היא לתת מענה ולייצר פתרונות לצרכים, המשותפים לכלל התושבים, החל מתברואה, דרך גינון ושיפור תשתיות ועד חינוך, תרבות ופנאי. פרגמטיזם פוליטי.

שלא נטעה, גם השלטון המקומי מתמודד עם סוגיות שקורעות את החברה הישראלית, ובעיקרן סוגיות של דת ומדינה, המבטאות את המתחים בין דתיים לחילונים בכל עיר ויישוב, אך גם במקרה זה ראשי וראשות הערים מהלכים בין הטיפות בניסיון לייצר פשרות.

כינונה של "ממשלת ימין מלא מלא", ושורת הרפורמות שהיא מקדמת הפכו מבלי להתכוון את ראשי השלטון המקומי לשומרי סף או לכל הפחות- שומרי הסטטוס קוו, כשעיני הציבור נשואות אליהם, בתקווה שיהיו אלו שיחזקו את מה השלטון המרכזי מאיים לפרק. ציפייה שרק תלך ותגבר ככל שנתקרב ליום הבחירות.

האם אנו עדים לתחילתה של התנגשות חזיתית בין השלטון המקומי למרכזי? עוד מוקדם לדעת. אך אין ספק שאירועי השנים האחרונות, בשילוב הטלטלות והיעדר היציבות הפוליטית בישראל, הפכו את השלטון המקומי לשחקן מרכזי. ממשלת ישראל הנוכחית יכולה לראות בו סיכון ואיום שצריך לדכא, או לחילופין, דווקא לראות בו את הגשר שיכול לחבר בין המחנות הניצים ברחובות ישראל.

הכותבת: חמוטל כהן, יועצת תקשורת ואסטרטגיה, מומחית לשלטון המקומי