בית המשפט המחוזי בב"ש דחה עתירה שהגישו 4 חברות העוסקות בתחום שילוט חוצות ומפרסמות בעיר באר שבע שלטים על מבנים קיימים, שטענו לאפליה מצד העירייה. לטענתן, בעוד שמעסקים אחרים העירייה לא גבתה אגרות שילוט בתקופה הקורונה, הן נאלצו להמשיך ולשלם אגרה. השופט יואל עדן, קיבל את טענת העירייה, לפיה קיים שוני בין חברה העוסקת בפרסום של עסקים אחרים על גבי מבנים בעיר, לבין עסקים אשר מפרסמים שלט בודד בסמוך לבית העסק.
בשנת 2017 העלתה באר שבע את האגרה השנתית על שילוט לסך 500 שקל לכל מ"ר, כאשר קודם לכן עמדה האגרה על סך 270 שקל למ"ר. בתקופת הקורונה התקינה העירייה הוראת שעה בחוק העזר, לפיה היא מקנה פטור מאגרת רישוי לעסקים קטנים. בכל הקשור לחברות השילוט, העירייה סירבה להעניק להן פטור אולם הסכימה להפחית את סכום האגרה ל-400 שקל למ"ר כשבהמשך יהיה עליהם להשלים את ההפרש.
החברות הגישו עתירה לבית המשפט המחוזי בב"ש וטענו כי מדובר באפליה ביחס לעסקים אחרים שקיבלו פטור, שכן הן נפגעו באופן קשה בתקופת הקורונה, לקוחות לא הוציאו כספים על קמפיינים חדשים והם נאלצו לבטל הזמנות לשילוט חוצות שכבר הוזמן. לטענתן, אין הבדל בין חברה התולה שלט פרסומת שלה וקיבלה פטור מתשלום האגרה, לבינן. לטענתן, מרבית שלטי החוצות הוסרו בתקופה זו ונגרמה להן פגיעה כלכלית קשה. הן הוסיפו כי מצופה היה מהעירייה להעניק להן פטור מתשלום אגרות השילוט כפי שעשו עיריות אחרות, לדוגמא עיריית תל אביב, שהחליטה להעניק 50% הנחה באגרות גם בלי תיקון לחוק העזר העירוני. לטענת החברות, תכלית אגרת השילוט היא, כי כל עוד אין פרסום - אין שירות מצד הרשות המקומית, ומכאן שאין רציונל בהיעדר פרסום, לגביית אגרת שילוט.
החברות הוסיפו וטענו, כי העירייה מסרבת להנפיק להן רישיונות שילוט חדשים בטענה כי קיימים חובות ישנים בגין אגרות שילוט, ואין לאשר לעירייה לגבות אותן באמצעות אכיפה מינהלית.
עיריית באר שבע, באמצעות עורכי הדין עפר שפיר ונתנאל עותמי ממשרד עפר שפיר ושות', טענה כי מצבן של העותרות שונה ממצב בתי העסק האחרים שקיבלו פטור, שכן הפעילות שלהן לא נאסרה ולא הושבתה ביחס לפעילות של עסקים אחרים. גם אם היקף הכנסותיהן ירד בתקופת הקורונה, הן יכלו עדיין להמשיך לפרסם על גבי שלטי החוצות.
עוד טענה העירייה, שבדומה לערים נוספות, גם היא עשתה אבחנה בין חברות שילוט המפרסמות על גבי מבנים רבים וגגות, לבין עסק קטן ובודד שיש לו שלט אחד על גבי החנות או מעליה.
לגבי הנפקת רשיונות שילוט, טענה העירייה כי אגרת השילוט היא אגרה המשולמת כחלק מהליכי רישיון שלט, ואינה מיועדת לממן שירות ספציפי. לפיכך, היא לא מבוססת על תחשיב כלכלי ובתמורה לתשלום מנופק רשיון להצבת שילוט.
בית המשפט המחוזי קיבל את טענות העירייה ודחה את העתירות תוך שהוא קובע שאין אפליה בין העותרות לבין עסקים אחרים בהחלטות שקיבלה העירייה לגבי הענק הפטור. "מדובר בשוני מהותי בין שתי קבוצות העסקים - בקבוצה הראשונה מדובר בבתי עסק אשר הושבתו לחלוטין או כמעט לחלוטין מפעילות כלכלית ועסקית ומובן שסגירת העסק עצמו שומטת את הקרקע תחת הצורך בשלטים. זאת, להבדיל מהעותרות אשר עוסקות בהצגת שלטי פרסום חוצות, השלטים אינם בבתי העסק שלהן, פעילותן לא נאסרה, ולא נמנע מהן להמשיך בה. סבורני כי שוני זה בין סוגי בתי העסק משמיט את הקרקע תחת טענת האפליה".
בית המשפט אף דחה את טענת העותרות בעניין החיוב הרטרואקטיבי וקבע כי עליהם להשלים את הפער שקיבלו מהעירייה, כאשר הסכימה לתת להן הנחה זמנית בתשלום האגרה בתקופת הקורונה.