אולם, בשונה מגלי הטרור הקודמים (כמו למשל, בגל פיגועי הסכינאות או בפיגועי דריסה רבים אחרים), הפיגועים במזרח-ירושלים מאופיינים הפעם בשימוש גבוה בנשק חם.
ההסלמה הנוכחית במזרח-ירושלים מגיעה במקביל - ואף בהמשך - למתיחות הביטחונית בצפון השומרון (בייחוד בנפת ג'נין ונפת שכם), שנמשכת מעל שנה וחצי. הדי פעולת מערכת הביטחון המשולבת בג'נין, שבמהלכה נהרגו תשעה מחבלים הם שהובילו לזעם נרחב בשטח הפלסטיני, וגרמו ל"פעולות נקמה" כביכול. מכאן שיש קשר בין יהודה-ושומרון לבין הזירות השונות. את הקשר הזה חשוב לנתק בהקדם - בדיוק כפי שישראל מנסה לנתק את הקשר בין יהודה-ושומרון ובין ירושלים לבין רצועת-עזה (חרף ניסיונות הפוכים מצד הנהגת חמאס והג'יהאד האסלאמי ברצועת-עזה).
ההבדלים משפטיים, מדיניים-אסטרטגיים ואף המבצעיים בין שתי הזירות מצריכים את ישראל למענים ביטחוניים שונים במטרה לעצור ולצמצם את גל הטרור הנוכחי. ראשית, מבחינה משפטית, בניגוד ליהודה-ושומרון, ישראל היא הגורם הריבוני בשטח באופן רשמי וחוקי במזרח-ירושלים. כמו כן, במזרח-ירושלים ישנם תושבים עם תעודות זהות כחולות (משמע, אזרחים). המשמעות היא כי ידיה של ישראל כבולות יותר מבחינה חוקית בכל הנוגע לטיפול בטרור במזרח-ירושלים, ועליה לייצר פתרונות יצירתיים להתמודדות עם פעילי הטרור. מי שאמור לטפל בטרור בשטחי מזרחי-ירושלים הם משטרת ישראל ומג"ב (ולאחרונה גם המשמר הלאומי, שנמצא בחיתוליו).
ברמה המדינית-אסטרטגית, מדינת ישראל מעוניינת לנסות ולשלב ככל הניתן בכלכלה ובחברה את אותם אזרחים ותושבים, ולייצר בשטח "ישראליזציה". זאת בשל העובדה כי לפחות בשלב-זה ובטווח הנראה לעין אין שום כוונה לוותר על הריבונות בשטחי מזרחי-ירושלים.
מדיניות זו מגבילה גם היא את האפשרות לפתרון צבאי רחב-היקף בשטח, שעלול לדרדר את המצב במזרח-ירושלים עוד יותר. ברמה המבצעית, אותם אזרחים עם תעודות זהות יכולים לעבור בקלות ממקום למקום בתוך ומחוץ לירושלים, כך שקל להם יותר לבצע פיגועי טרור לעומת מחבלים מיהודה-ושומרון שצריכים להסתנן לשטח ישראל.
במזרח-ירושלים נדרשת, אם כן, מערכה כוללת ומתמשכת, המשלבת בין אמצעים צבאיים לאמצעים "רכים" יותר. האסטרטגיה הכוללת של ממשלת ישראל כלפי הטרור במזרח-ירושלים חייבת להיות מעבר ממגננה להתקפה, ומתגובה ליוזמה. את הטרור במזרח-ירושלים לא ניתן לנצח ללא משילות דה-פקטו בשטח של מדינת ישראל.
ראשית, המטרה העיקרית בגל הטרור הנוכחי הוא לדכא במזרח-ירושלים את הרוח הגבית ואת הרצון לחקות את פיגועי הטרור מהשומרון, תוך הרתעה ופעולות כפייה משמעותיות. ככל שישראל תצליח לסכל יותר פעולות טרור במינימום קורבנות ישראליים, וככל שישראל תצליח לחסל יותר מחבלים, כך תצא הרוח מהמפרשים של מחוללי הטרור במזרח-ירושלים, וההסלמה תדעך ותצומצם באופן הדרגתי.
ישראל חייבת לזרז את הליכי התכנון של הריסת בתי המחבלים לאחר פיגועים, זאת באמצעות צמצום הבירוקרטיה והסחבת המשפטית. כתוספת להרתעה וכצעד משלים להריסת בתי מחבלים, על ממשלת ישראל לחוקק את חוק גירוש משפחות מחבלים מדרגה ראשונה.
כמו כן, יש לתגבר באופן משמעותי את האזור בכוחות מג"ב והמשמר הלאומי. בהקשר זה, על ישראל לקדם בהקדם את שדרוג הקמת המשמר הלאומי, ולצייד אותו בכח-אדם רב ומיומן יותר, ובסמכויות שיטור וחצי-צבאיות נרחבות. ודאי שלא-ניתן להסתפק בכח משימה רזה, המבוסס על מתנדבים בלבד, ועם סמכויות מוגבלות.
במקביל, ישראל חייבת לצאת למבצע נרחב של איסוף נשקים בכפייה מכל שכונה ומכל בית במזרח-ירושלים. מבצע זה יחזק את המשילות דה-פקטו של מדינת ישראל בשטח, ויצמצם את היכולות של תומכי הטרור לפגוע באזרחים יהודים. המבצע צריך להתנהל בשילוב משטרת ישראל, מג"ב, שב"כ והמשמר הלאומי, תוך הסתייעות במרכיבים צבאיים שונים.
בד-בבד, על ישראל לפעול לחיזוק האחיזה המודיעינית ברשתות החברתיות, באמצעות מערכות מתקדמות של בינה מלאכותית, במטרה למצוא ולסכל מראש פעילי טרור. תוך כדי, ישראל חייבת לדרוש מחברות הדיגיטל ופלטפורמות הרשתות החברתיות לפעול ביד קשה יותר נגד מחוליי הסתה בפלטפורמות שלהן. אם נדרשת חקיקה לשם כך, אזי שיש לפעול גם ברמה הזו.
הכותב, ד"ר עומר דוסטרי - מומחה לאסטרטגיה ולביטחון לאומי, וחוקר ב"מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון"