לפני פחות מחודש הושבעה בישראל הממשלה ה-37, הנושאת על דגלה את נושא החזרת המשילות, שהיווה חלק מרכזי מהבטחת הבחירות לציבור.
נושא המשילות בנגב הפך בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז שומר החומות, לאחד האתגרים המרכזיים של תושבי הנגב שמתמודדים יום יום עם תופעות של היעדר משילות כמו נסיעות פרועות בכבישי הנגב שמסכנות את חייהם, ירי שגורר לעיתים כדורים תועים לבתים, בפריצות וגניבות בשטחים חקלאים, השלכת פסולות לא חוקית בשטחים הפתוחים ועוד.
כל אלו הפכו לשגרה בחיינו, ולכן ההחלטה של הממשלה החדשה לשים את נושא המשילות בראש סדר העדיפויות היא מבורכת עבור תושבי הנגב.
אבל רגע לפני שהממשלה מגבשת תוכניות, ויוצאת בהכרזות, כדאי להקשיב לתושבים שחיים כאן ולראות איך הדברים נראים מעניהם של תושבי הנגב- שמצד אחד משוועים להחזרת הסדר והחוק לנגב ומצד שני מבקשים להמשיך לקיים את המרקם העדין והחיים המשותפים עם שכנינו הבדואים. יש הרבה מה לעשות כדי להחזיר את המשילות אבל הדבר הראשון שנדרש הוא להפנים כי זו לא הבעיה של תושבי הנגב בלבד זו בעיה ברמה הלאומית וככזו יש להתייחס אליה בכל המובנים.
היעדר המשילות בנגב הוא נושא מוכר מזה שנים רבות למקבלי ההחלטות, אך נראה היה כי השלטון המקומי נותר לבד במערכה. במאמצים רבים ובשיתוף פעולה בין הרשויות המקומיות הצלחנו לקדם שורה של צעדים מקומיים.
כך למשל הצלחנו להביא יחידת שיטור מועצתית ראשונה בארץ למועצה אזורית בני שמעון שהגבירה את הנוכחות בשטח, העלנו את תקציב הביטחון בישובים, יצרנו שיתופי פעולה מעולים עם מג"ב והמשטרה. אבל כשרשות פועלות לבדה זה לא מספיק. היכולת של מועצה להשפיע על המצב היא מוגבלת. מניסיוני כראש מועצה אני יודע שגם אם בבני שמעון נאבק ונייצר שקט יחסי, התופעה אינה נעלמת אלא 'נודדת' למקום אחר בנגב. לכן אני מאמין שהמדינה צריכה להכניס את הידיים לבוץ ולייצר פתרונות לאומיים.
ראשית יש להפעיל תוכנית ממשלתית שמרכזת יחד את משרדי הממשלה הרלוונטיים שפועלים בשיתוף פעולה מלא למיגור התופעה. אין פה מקום לקרבות אגו וסמכויות, יש לייצר מנגנון פעולה בצורה מהירה ויעילה שיוכל להחזיר את השקט לנגב שיפעל יחד עם השלטון המקומי. יש לנו את הניסיון הגדול ביותר וההכרות המעמיקה ביותר עם השטח, אנחנו חייבים להיות חלק.
כאשר אחת הפעולות הראשונות הנדרשות היא הגדלת האכיפה ומתן כלים יעילים בשטח שייצרו הרתעה. קחו למשל את המאבק שלנו בתופעת השלכת הפסולת הבלתי חוקית, כאן ניתן לראות את היעדר משילות בנגב דרך הסביבה. המגזר הבדואי נעדר תשתיות להתמודד עם הפסולת והוא נאלץ להשליך אותה במקומות לא מוסדרים ברחבי הנגב.
קבלנים רבים מנצלים את הפרצה הזו ומגיעים מכל הארץ להשליך פסולת בניה אצלנו במרחב כדי לחסוך את תשלום ההטלה. הם עושים זאת כי הקנסות שהם מקבלים על השלכת פסולת נמוכים מגובה דמי ההטמנה שחסכו. ככה לא מייצרים הרתעה. מי שנפגע מכך אלו התושבים שנאלצים לחיות תחת ערמות זבל, שריפות מזהמות, ונזק עצום לסביבתם המדברית בין השאר בזיהום מי התהום. אם היו לנו את תקציבים מתאימים, תוכנית לאומית שמסתכלת גם על האכיפה וגם על הסדרה של נושא הפסולת בישובים הבדואים, היינו יכולים למגר את התופעה הזאת.
אבל לצד הפעולות הדחופות הנדרשות בשטח יש צורך אקוטי גם בעבודות עומק. בעבודה שלנו יחד עם המגזר הבדואי בשנים האחרונות ראינו כי כאשר פועלים לשלב את הקהילה הבדואית בחינוך ובתעסוקה, יש ירידה בפשיעה ויש עלייה ברצון לשמור על החוק ולהמשיך ולנהל חיים טובים ואיכותיים. כך למשל באזורי התעשייה של בני שמעון יש מאמצים גדולים לשלב חלקים מרכזיים מהמגזר הבדואי בתעסוקה, בהפעלת תוכניות חינוך משותפות של פעילות בטבע בגנים ובבתי הספר ועוד. המפגש הבלתי אמצעי בין האוכלוסיות בגילאים השונים, ההזדמנויות כלכליות והחינוכיות, יוצרות תקווה ורצון להיות חלק, לשמור על החוק ולא להרוס את מה שנבנה. אי אפשר לבנות תוכנית שלמה להתמודדות עם בעיית המשילות ולהתעלם מהמגזר הבדואי שרובו, כמונו, סובל מהתופעות הללו.
תושבי הנגב כולם בציפייה ארוכת שנים להעלאת נושא המשילות לסדר היום של הממשלה. נראה כי בממשלה הנוכחית יש הזדמנות. כמי שנולד וגר בנגב אני קורא לממשלה לא לשפוך את התינוק עם המים. בבואכם לגבש תוכנית לאומית שכה נדרשת קחו את הידע והניסיון של השלטון המקומי. רק יחד נוכל להחזיר את השקט לנגב.