ישראל נכנסת לשנת ה- 75, מתגוררים בה כמעט 9 מיליון תושבים. מי שמבקש את טובתה של ישראל חייב להתחיל ולבזר סמכויות אל השלטון המקומי. קריסת המערכות המרכזיות בישראל כמו החינוך שחסרים בה אלפי מורים, גננות וסייעות.
קריסת המשטרה שזוכה לאחוזי אמון בודדים ועוד מלמדים שהגיעה העת להעברת הסמכויות מהשלטון המרכזי אל השלטון המקומי. הממשלה צריכה להפוך למי שקובעת אמות מידה, רגולטור, אפילו תקציב עקרוני אבל בשטח מי שצריך לנהל להוציא אל הפועל ולפקח הן הרשויות המקומיות. ג'ורג' ברנרד שו מחזאי אירי כתב "התקדמות אינה אפשרית ללא שינוי." אם ברצונה של הממשלה הנוכחית להתקדם, עליה להביא לשינוי ולחזק משמעותית את השלטון המקומי.
כבר בימיה הראשונים של מגפת הקורונה הוכיחו ראשי הרשויות יצירתיות, גמישות וקשב מול התושבים. השלטון המרכזי ידע אז לתת קווים מנחים ועקרוניים לסגר ולבידוד, אולם מי שלקחו על עצמם לגייס עובדים סוציאליים ולהגדירם כחיוניים, עובדי תברואה שאספו שקיות זבל מבתים בהסגר, בני נוער שרכשו תרופות לקשישים ועוד היו אנשי השלטון המקומי. אלה גם מצאו ופיתחו דרכים יצירתיות לניהול מערכות החינוך.
כשעלו הקריאות "לתת לצה"ל לנצח" או לתת לצה"ל להוביל את המאבק בקורונה הזדעקתי כנגד. אני מאמין בצה"ל, במפקדיו ובכוחו להיות גורם משפיע וחיובי, אולם אני גם מאמין בשלטון המקומי ובחבריי ראשי הרשויות. פתרונות שביצענו בשטח הפכו מודל לצבא כיצד לעבוד, הקורונה הציבה אתגר בו הוכיח השלטון המקומי בגרות ועוצמות.
גם מול המחסור הגדול בכוח אדם במערכות החינוך נתקלו ראשי הרשויות באתגרים שחייבו אותם בגמישות מחשבתית ויצירתיות, בלעדיהם היו אלפי הורים מוצאים את עצמם בראשון בספטמבר 2022 בלי מסגרת מתפקדת לילדיהם. גייסנו וותיקים, גייסנו סטודנטים, הצענו מענקים ומלגות. שוב אנשי השלטון המקומי פתרו בפלסטר משבר שיצרו אנשי השלטון המרכזי. אין כמעט תחום שבו יש ניהול ישיר של המדינה שמתפקד עתה בצורה מיטבית למעט ארגונים בודדים בהם הצבא, המוסד והשב"כ.
כל תחום הניהול האזרחי לוקה בחסר. החסר הזה נובע מהעבודה שהמדינה גדלה, שתוחלת החיים התארכה, שהאתגרים האזרחיים הלכו והתרבו והשלטון המרכזי כבר אינו יודע להגיע אל הקצה כפי שידע כשהיינו 4 מיליון תושבים.
מבקר המדינה מתניה אנגלמן פרסם במהלך הגל הרביעי של הקורונה דו"ח ובו הצביע בין על מספר כשלים עקרוניים בעבודת הממשלה שמתייחסים למבנה הבסיסי של מערכת השלטון בישראל. הכשל המרכזי לתפיסתו הוא המבנה הריכוזי של השלטון בישראל שמצמם את השלטון המקומי ואינו מאפשר להביא לידי ביטוי את יתרונותיו המבניים.
במאמר שפורסם במכון הישראלי לדמוקרטיה התייחס אריאל פינקלשטיין לדו"ח המבקר וכתב מתוכו "בפרק ייחודי שעסק ב"מיצוי יכולות הרשויות המקומיות" הצביע המבקר על כך שהמדינה לא השכילה להשתמש ביתרונות המובנים של הרשויות. הדוח מלמד כי כבר בשלב מוקדם של משבר הקורונה פנו הרשויות המקומיות לממשלה בבקשה להעברת נתוני חולים ומבודדים ולאפשר להן לבצע בעצמן חקירות אפידימולוגיות לשם קטיעת שרשרת ההדבקות.
עוד כתב המבקר כי הדבר פגע באופן ישיר במאבק בנגיף הקורונה. תחום מרכזי נוסף בו בלטו הפערים שבין השלטון המרכזי לשלטון המקומי הוא ניהול מערכת החינוך. המבקר הראה כי תחום זה סבל מריבוי הנחיות של משרד החינוך, אשר ניתנו בתדירות גבוהה, ללא זמן היערכות מינימלי ותוך סתירות פנימיות בין ההנחיות. כך למשל, בטווח של 11 חודשים פרסם משרד החינוך 100(!) הנחיות שונות הנוגעות למתן מענה למצבם הרגשי של התלמידים והמורים. כל אלו יצרו חוסר אונים מובנה אצל גורמי השטח בבתי הספר וברשויות המקומיות."
בנובמבר 2021 הוחלט בממשלה להקים וועדה בין משרדית שתגבש המלצות כיצד ניתן להביא לביזור סמכויות ומתוך כך לחזק את השלטון המקומי. ראש הממשלה נתניהו שידע להביא לרפורמות משמעותיות בחברות הממשלתיות צריך עתה להוביל עם ממשלתו רפורמה בשלטון המקומי להעניק לו סמכויות, כלים ותקציבים על מנת שאלה יחזקו את התחום האזרחי בישראל, יעצימו את עובדי הרשות ויתנו להם כלים משמועתיים שיאפשרו להם להצליח במשימות החשובות בתחומי החינוך, הרווחה, התשתיות, תעסוקה ועוד. הגיעה העת להתקדם ובשביל זה, צריך את ממשלת השלטון המקומי.