בסוף שנות ה-90 נכנס לתפקיד ראש עיריית בוגוטה, בירת קולומביה, פוליטיקאי בשם אנריקה פנלוסה. את בוגוטה של אותן השנים ניתן לתאר במילים שחיתות עוני ופשע, יחד עם תשתיות תחבורה קורסות ועומסי ענק בכבישים. כשנכנס לתפקידו החליט פנלוסה לשנות זאת. הוא פעל לשיפור התחבורה הציבורית בעיר ולשיפור תשתיות התחבורה בעיר.
בתקופתו נסללו יותר מ-300 ק"מ של שבילי אופניים, הוגבלה תנועת המכוניות בעיר, וקודמו מגה-פרויקטים של תחבורה ציבורית. כל אלו הובילו לצמצום של כ-40% מגודשי התנועה בעיר, בשעות העומס. פנלוסה החל באכיפת האיסור על רכבים לחנות על המדרכה, ובכך פתח את המרחב הציבורי, אך גם גרם לזעקות שבר של הציבור שכמעט הביאו להדחתו.
ראשי עיר אמיצים שהובילו לשינוי דרמטי בתחבורה בעירם אינם רבים. רבות דובר על סיפור הצלחתו של רודי ג'וליאני בניו-יורק, שבין היתר, הצליח לקדם פרויקטים של תשתיות ותחבורה רחבי היקף, בזמן קצר ולקצור פירות עבור תושבי העיר. אך הצלחות אלו אינן תוצאה של חזון או נחישות בלבד, אלא בעיקר תוצאתן של הסמכויות שניתנו על ידי הממשל המרכזי לאותם ראשי ערים, שאפשרו להם להתמודד עם הבעיות והמצוקות של תושבי העיר.
האזרח הישראלי יכול רק לקנא בסיפור הצלחתו של פלונסה. וודאי שאין כל סיבה לקנא בממשל הציבורי של קולומביה, אך יש גם יש סיבות רבות לקנא בסמכויות שניתנו לפלונסה כראש עיר על ידי הממשל המרכזי, סמכויות שכל ראש עיר בישראל יכול רק לחלום עליהן.
תחום התחבורה בישראל מנוהל כולו בידי משרד התחבורה - מתכנון ובניית כבישים ועד תכנון מסלול קווי התחבורה הציבורית. לפי דו"ח מבקר המדינה, העלות למשק בגין אובדן שעות עבודה בשל העומס בכבישים תסתכם ב-2030 בכ-74 מיליארד ₪! אלא שאין צורך ללמוד זאת מדו"ח מבקר המדינה - כולנו פוגשים את משבר התחבורה בישראל מדי יום, ואת העלויות הבריאותיות, החברתיות והכלכליות, כתוצאה מכך.
מה ניתן לעשות? הרי סוללים כבישים, בונים גשרים וחוצבים מנהרות זה טוב, אבל זה לא "מצוין", כפי שאומרת הפרסומת. התכנון והביצוע מרוכזים במשרד התחבורה. זוהי ריכוזיות ומדרג סמכויות שמעכבים רפורמות משמעותיות, ואינם מאפשרים לרשויות מקומיות לפתור את בעיותיהן בשטח שלהן ולשפר את איכות וזמינות התחבורה .
אז מה עושים? מבזרים סמכויות אל המרחב המקומי. הליך ביזור הסמכויות צריך להיעשות באופן דיפרנציאלי, בהתאם לאיתנות הכלכלית, שיטת הניהול וביכולות המקצועיות של כל רשות. במסגרת עבודה משותפת של 'המרכז להעצמת האזרח' וחוקרים באוניברסיטת חיפה, נבחנו הליכי ביזור הסמכויות בתחום התחבורה. מהממצאים שעלו בראיונות עומק עם מומחים בתחום ואנשי השלטון מקומי, הסמכויות שתועדפו כסמכויות החשובות ביותר שעל הממשל המרכזי להעניק לרשויות המקומיות הן, עצמאות בקביעת מדיניות ובתכנון וניהול של תקציב אוטונומי. כאשר נשאלו בנוגע לתחבורה ציבורית, ביזור הסמכויות לרשויות תחבורה מטרופוליטניות זכה לעדיפות ראשונה בפער ניכר.
רשויות מטרופוליטניות הן פתרון נכון לניהול התחבורה במדינות רבות. רשות מטרופוליטנית, מאגדת מספר רשויות מקומיות לצרכי ניהול, תכנון וסנכרון התחבורה באזור המטרופולין. אין זה פתרון חדש, הוא נמצא על השולחן עוד משנת 1996, במסגרת דו"ח הועדה בעניין פתיחת ענף התחבורה הציבורית לתחרות, דרך וועדת סדן, משנת 2007 וכלה בוועדת טרכטנברג בשנת 2011. כלל הוועדות הדגישו את החשיבות בהקמת רשויות מטרופוליטניות לניהול התחבורה הישראלית.
בחודש ספטמבר האחרון, התקבלה החלטת ממשלה, על הקמת רשויות מטרופוליטניות בירושלים ובתל אביב, כשבמקביל נערכים להקמת מרחבים תחבורתיים נוספים, שבהם יוקמו רשויות מטרופוליטניות נוספות. החלטה זו מצטרפת לעבודה משמעותית לביזור סמכויות, אותה מובילים משרד הפנים ומשרד ראש הממשלה.
כעת, כשנראה שהיציבות השלטונית חוזרת אלינו, הגיע הזמן שנבחרי הציבור ישכילו לקבל החלטות נחושות, אמיצות ויאפשרו מתן סמכויות בעלות משקל כבד למרחב המקומי ובעיקר - שלא ייתנו למחדל התחבורתי להמשיך גם לאורך הקדנציה הנוכחית.