"אנו בוחנים כיצד תיראה העיר החדשה תוך שאנחנו מנסים 'להלביש' אותה על עיר קיימת. טמון בכך קושי, אבל מתוקף תפקידנו אנחנו פועלים ליצור חוויה עירונית טובה יותר. התהליך הזה מוביל לשינויים רבים אליהם יש להסתגל וכשאנחנו באים לתוך רקמה קיימת, אל התושבים שחיים בבית נמוך שנים רבות והתרגלו לחוויית מגורים מסוימת, עלינו לנהוג ברגישות, מתוך הבנה שמדובר בתהליך משמעותי ולא פשוט עבורם. עם זאת, צריך לצאת מתוך נקודת הנחה שלא ניתן לצופף אוכלוסייה מבלי לבנות לגובה ויש לכך משמעויות רבות - החל מהיפרדות מהחלום של בית קטן עם מעט שכנים וקומות ועד מציאת מנגנון כלכלי לתחזוקה שהוא הכרחי לאורך זמן".
הדוברת היא אדריכלית טלי דראל ממשרד V5 אדריכלים, שמתמודד עם סוגיית ההתחדשות העירונית מדי יום ביומו. "עם כל הבעיות שיש במגדלים, בסופו של דבר מי שרוצה לגור במטרופולין צריך להבין שמגורים בהם הוא הפתרון היחיד לציפוף במרכז", היא אומרת, "תפקידנו כמתכננים הוא לתת פתרונות לאופנים בהם ממוקמים המגדלים ולאופן בו הם פועלים בבלוק העירוני. אנחנו פועלים לשפר את הדרך בה המגדל נחווה ממקום הולך הרגל וכיצד המגדל מפנה את הקרקע לחוויות עירוניות מסורתיות כרחוב, כיכר, סמטה וכמובן מחפשים דרכים יצירתיות לתווך את החוויה העירונית הזאת לתושבים הוותיקים. אנחנו כל הזמן בוחנים כיצד לשפר את החוויה האנושית, על ידי ארכדות, פיתוח ציבורי של גינות וחצרות קהילתיות ואקולוגיות וכיוב'. ברגע שריכזנו את התושבים במגדל ופינינו את הקרקע, אנחנו יכולים ליצור עבורם חצרות ושטחים ירוקים בעלי ערך מוסף, שישדרגו משמעותית את איכות החיים".
לשיטתה של דראל, את החזון משרטטים מתכנני הערים, מהנדסי הערים והאדריכלים, אך שיתוף הציבור הוא הכרחי בדי שהוא יתממש: "אנחנו לא מתכננים על קרקע בתולה אלא בתוך רקמה בנויה ואנושית קיימת. המפגש עם הדיירים ושיתוף שלהם בתהליכי התכנון ובישיבות העירייה, והקשבה אמיתית לצרכים שהם מעלים - לקשיים לצד התקווה - מסייעים לנו לקדם תכניות ובסופו של דבר לתכנן חוויה עירונית ואנושית טובה".
מבחינתם של הדיירים הוותיקים, הם הולכים אל הלא נודע וחוששים. זה מאוד טבעי, ודראל מרחיבה: "עבור רבים הדירה בה הם חיים, שעתידה להיהרס בקרוב, היא הנכס היחיד ולא בכדי הם דורשים להבין לפרטי פרטים מה צפוי להם לאורך התהליך ומה הם עתידים לקבל בסיומו. זאת אחת הסיבות שאנחנו האדריכלים משתלבים כבר בשלב מאוד ראשוני בפגישות עם הנציגויות. אנחנו מדגישים בפניהם שאנחנו האדריכלים שלהם ולא רק של היזם. אנחנו משקפים בפניהם את התהליך ומעודדים אותם להציף בפנינו את החששות. במקביל, אנחנו מציגים בפניהם את התמורה שהם עתידים לקבל - מדירה בבניין מט לנפול עם תשתיות רעועות, ללא מחסן וחניה, הם משתדרגים לדירה חדשה שערכה יהיה גבוה משמעותית מזה של דירתם הישנה".
היא מציינת כי אחוז לא מבוטל מבעלי הדירות, שהתרגלו לחיות בבניין בן 3-4 קומות, חוששים מהמעבר למגורים בקומה גבוהה: "יש פתרונות להתמודד גם עם הקושי הזה ובפרויקטים רבים אנחנו מציעים מבנה תכנוני שמתבסס על בניה מרקמית נמוכה שמאפשרת להם להמשיך לגור במרקם נמוך יחסית. אנחנו יוצרים פודיום בגובה מסוים ועל גבו מיתמר המגדל. כך בעלי הדירות יכולות לבחור במגורים במרקם הנמוך או בדירות בקומות הגבוהות יותר. צורת בנייה כזאת שומרת על חתך הרחוב והרשויות אוהבות את הקונספט הזה. כך אנו שומרים על התוואי הצנוע והאינטימי שמאפיין את רחובות המטרופולין אליהם אנחנו רגילים. דרך נוספת להתמודד עם הסיטואציה היא לנסות לייצר קוהרנטיות והתאמה מקסימלית בין מאפייני דירתם הישנה לאלה שיקבלו בדירתם החדשה, בהיבטים כמו מיקום הדירה ביחס לרחוב וכיווני האוויר. אנו פועלים במקביל ליצור תמהיל דיירים מדויק ככל הניתן, בפרט בפרויקטים בהם מספר הדירות בכל קומה עולה משמעותית. יש הרבה אילוצים אבל מטרת היזם, ושלנו המתכננים, להתכוונן לרצונות ולצרכים של הדיירים ולספק להם מענה".
ויש גם את עירוב השימושים, מושג שנכנס לחיינו בשנים האחרונות - שילוב של עסקים ומסחר יחד עם מגורים. הרעיון הזה לא קל למרביתם לעיכול: "במקרים רבים מהנדס הוועדה מחייב אותנו להוסיף קומת מסחר ומעליה קומות משרדים. בהרבה מקרים מחייבים להוסיף גם גני ילדים ומטלות ציבוריות נוספות, בהתייחס לצרכי העירייה. הדיירים הוותיקים נדרשים להסתגל לרעיון שבבניין החדש יפעל אולי בית קפה בקומת הקרקע ומעליו פודיום של משרדים ועל גבו תהיה גינה ציבורית. כל המרחב המעורב הזה עשוי להיות רועש לפרקים, אך גם לתת מענה לצרכים במרחק ירידה במעלית. בסופו של דבר, צפיפות ועירוב שימושים יכולים להקל על החיים כאשר תהיה נגישות גבוהה למגוון גדול של שירותים, כולל גני ילדים בקומה השלישית ואולי מוסדות ציבור נוספים שיכולים להתקיים לצד המגורים. יש פתרונות תכנוניים בהם אנחנו משתמשים כדי לייצר נתק בין השימושים, כמו יצירת כניסות נפרדות. למשל: בעוד החנויות והמשרדים נמצאים בציר הרחוב המסחרי הראשי, הדירות נהנות מחזית נקיה וסטרילית שמנותקת מחצרות המשק. הם זוכים למבואה מפוארת נפרדת ולפסילטיז נוספים שמקובלים במגדלי מגורים יוקרתיים".
מה שמאוד עוזר להתמודד עם התנגדויות הדיירים, היא מעורבותן של הנציגויות בישיבות בעירייה: "אנחנו עדים ללא מעט מקרים בהם הדיירים מגיעים לחיכוכים עם היזם. הם סבורים שהוא זה הגורע מזכויותיהם, שלשיטתם נפגעות. ברגע שהם יושבים מול אדריכל העיר, שמסביר שכל ההחלטות נעשות בהתייחס לצרכי העיר ולמטלות הציבוריות שהיזם מחויב לקבל על עצמו, הם מבינים את המורכבות שבסיטואציה".
דראל מעלה היבט נוסף של העיר העתידית אליו יאלצו הדיירים הוותיקים להסתגל: השימוש הנרחב בתחבורה ציבורית והגבלת כלי הרכב הפרטיים. "בעלי הדירות נאלצים להתרגל שירידת תקן החניה ולעובדה שלא לכולם תהיה חניה. הרציונל על פיו פועלות הרשויות דוגל בכך שהתנועה בעיר תתחלק למתע"נ/ מיניבוסים/ מוניות אוטונומיות. השימוש ברכבים פרטיים יוגבל מאד והמיסוי יעלה בצורה משמעותית כדי לצמצם את מספרם. המגמה הזאת קיימת כבר היום עם תקני חניה מאד מופחתים בסמוך לצירי מתע"ן ועם החשיבה המתקדמת הזאת מגיע גם קושי רב, בעיקר שמערכות התנועה הציבורית עדיין לא מתפקדות. גם במקרה הזה הגעתן של הנציגויות לישיבות עם מהנדס העיר מקל מאוד. על אף הקושי שלהם לעכל את השינוי הם חשופים אליו מבלי ניסיון מצד הגורמים המקצועיים לייפות את הדברים. הם יודעים לקראת מהם הם הולכים, מבינים שאנחנו עושי הכול על מנת להיטיב איתם ברמה התכנונית וכך נוצר דיאלוג חיובי".