צבי גוב ארי ראש עיריית יבנה ב 24 השנים האחרונות, זמן של חיים שלמים של צעירים וצעירות שלא הכירו מציאות אחרת ביבנה שבה צביקה לא חלק מהנוף, הלך לעולמו והשאיר אחריו תושבים כואבים ועיר שתספר רבות על עשייתו.
אני כותבת את הטור הזה ביראת קודש ומאדך בלי גינוני כבוד לשם הכבוד, כי מההיכרות עם צבי גוב ארי הוא לא היה אוהב שמסבנים, לכן כתבתי את הדברים בלי לייפות את המציאות, פשוט בדיוק כמו שהם היו. יהיו דברים שיתארו אותו בצורה פחות נעימה ויהיו דברים שיתארו אותו כמנהיג ללא מתחרים, בשתיהם יש מן האמת, הוא היה שנוי במחלוקת, אבל זה לא מה שהגדיר אותו, אלא העשייה שלו, הוא היה בולדוזר שהזיז הרים כדי להפוך את יבנה לאחת הערים המובילות בישראל.
צבי גוב ארי היה השריף של העיר, הוא היה ראש עיר חזק ודומיננטי, ראש עיר של כולם מה שלא מובן מאליו בימים אלו. הוא היה מאוד מוערך בחייו וגם שנוי במחלוקת. לבקשתו גם לא התקיימה הלוויה ומעמד הפרידה התקיים רק עם בני משפחתו.
תושבי העיר הגיעו בהמוניהם לבניין העירייה להיפרד, שם הייתה מונחת תמונתו, תושבי העיר הדליקו נר לעילוי נשמתו והספידו לו. מאות עלו לרגל וזה בהחלט אחד הדברים המרגשים שיצאו לי לראות.
הידיעה על מותו של צבי גוב ארי תפסה אותי כשהייתי בנהיגה מתל אביב לבני ברק לניחום אבלים של חבר טוב שאיבד את אימו מהמחלה. באחת הקבוצות ווצאפ קפצה ההודעה " צבי גוב ארי ראש עיריית יבנה נפטר". ההלם הראשוני היה כל כך עוצמתי, מצאתי את עצמי בוכה על איש שהיה רחוק אבל קרוב במשמעות.
באותו שבוע בדיוק התקשרתי לטלפון שלו יום לפני מותו ושלחתי מידי זמן מה הודעות לשלומו, ידענו ששלומו הבריאותי לא טוב, אך לא שיערתי שמהמוות דופק על הדלת. הוא נפטר ביום שישי בביתו בחיק משפחתו.
פגשתי את צביקה באירועים קהילתיים שהיו בעיר, הפגישה המשמעותית ביותר הייתה לפני הבחירות האחרונות, ב- 2018 אז השר לשעבר מאיר שיטרית הכריז שוב על מועמדותו לראשות העיר ביבנה. אני לא הייתי מתומכי צבי גוב ארי גם לא ממתנגדיו, הייתי בעד מועמד אחר שהביא לסדר היום את הנושאים החברתיים שהיו חשובים בעייני ופעל להביא את צרכיהם לשולחן מקבלי החלטות.
בשעה ששטרית הכריז על מועמדותו היה נדמה כי תם עידן גוב ארי ותם עידן בכלל. ישבתי עם צביקה בשיחה בארבע עיניים וכך הוא אמר לי " אני מתמודד לא בלב שלם, היה לי חלום לשבת על ספסל בלונדון לצפות בציפורים מציצות ולקרוא ספר טוב, היה לי חלום להרגיש חופש, אבל אני מתמודד כי אף אחד לא יסיים את זמני"
צבי היה מנהיג של פעם בדור וזה לא מילים שאני כותבת רק בגלל שהוא הסתלק מן העולם, את המילים הללו אמרתי לו, והוא ענה לי משפט שיעיד עליו ויספר עליו, "רצוני שלא יאהבו אותי, אהבת ציבור היא הפכפכית, נבחר ציבור צריך שיעריכו אותו כפועל יוצא מעשייתו" זה אולי מסביר למה ביקש להיפרד ללא הלוויה.
הוא לא היה תלוי באהבת הציבור, הוא היה נטול מניירות ומה שהכי אפיין אותו שהוא היה עם 0 פופליזם, וזה כל כך נדיר לעת הזו. הוא קיבל החלטות קשות ועמד מאחוריהם בעוצמה.
אסיים ואומר שצביקה היה בהחלט ראש העיר של כולם, הוא היה מנהיג, הוא עבד את הציבור עד יומו האחרון, הוא הפך את יבנה לאימפריה של ממש , מעיר קטנה מאוד , לעיר אטרקטיבית שהכפילה מספר תושביה, עיר מובילה ומתקדמת, הוא הנהיג את העיר ביד נוקשה וחזקה, ולא התפשר על כלום בה, ההיסטוריה של יבנה תספר עליו את הדברים הטובים.