מצב המחירים הבלתי נסבל מחייב פעולת חירום. הגיע הזמן שהמפלגות שמציגות מצעי בחירות לא רק ידברו בססמאות על הורדת מחירי הדירות אלא ייכנסו לבחינה מפורטת ואימוץ של תכניות לטובת הטמעתן בהסכמים הקואליציונים וביצוען בהקמת הממשלה הבאה.
לצד פעולות מתבקשות של הגדלת הצע הקרקע, יצירת מאסות של הסכמי מסגרת להתחדשות עירונית שיביאו להגדלת ההיצע ישנה פעולה פשוטה יחסית שתוכל להביא לשינוי דרמטי במחירי הדיור.
מסלול דירה בליסינג או במילים אחרות - דירה בבעלות משותפת היא פתרון פשוט יחסית ויביא להקטנה דרמטית והחזרת היכולת של המשתכן להגיע לביטחון דיורי.העיקרון מזכיר את הדרך בה מחליפים רכב בליסינג - הרכב לא עובר לבעלות מוחלטת של הנוסע אלא נשאר בסוג של "בעלות משותפת" עם חברת הליסינג. מה שמביא לנוסע את היכולת להחזיק רכב ברמה גבוהה ובמחיר סביר.
בשוק הדיור המצב אפילו יותר פשוט שכן רב קרקע המדינה נמצאת בידי מונופול לאומי - ברשות מקרקעי ישראל. ולכן הבעלים היא המדינה. מחיר הקרקע הוא לכל הפחות כ30 אחוז ממחיר הנכס ולכן גריעתו מייצרת "משנה משחק" ממעלה ראשונה.
המודל של share holding שמתקיים גם בכמה מדינות ברחבי העולם מדבר על בעלות משותפת של המדינה והמשתכן. בישראל ניתן בקלות לאפשר זאת ולתת לזוגות הצעירים לרכוש את הדירה ללא הקרקע כשהאחרונה מצויינת בהערת אזהרה בעסקה בעבור המדינה.
הזוגות הצעירים בכל חודש ישלמו סכום סביר ואפשרי לתקופה בלתי מוגבלת. ואם יתרחב בעתיד מצבם הכלכלי יוכלו "לסלק" את בעלות המדינה מהקרקע בהדרגה. ככל ולא ייעשו כן תוותר המדינה שותפה בנכס בערך היחסי של הקרקע והם ימשיכו להתגורר בביטחון בדירה.
כיוון ששוק הדיור מתבסס על מרכיבים שונים - היצע, ביקוש, מדיניות קבועה ופסיכולגיית המונים שמבוססת על פתרונות אמת מהלך כזה יביא בהכרח לתנופת בנייה והתקשרויות לרכש ויוריד במיידי את המחיר והעול הכלכלי לזוגות הצעירים בדרכם לדירה משלהם בעשרות אחוזים.
זה בדיוק הזמן של המפלגות שמבקשות את אמון הבוחרים להעמיק בנושא מעבר לסיסמאות ולהציג תכניות ביצוע מפורטות.
* חגי רזניק מכהן כראש מכון ריפמן ובעברו כיהן כמנכ"ל משרד הבינוי והשיכון ובשורה של תפקידים לאומיים וציבוריים.