בהתאם לנתוני תקציב עיריית תל אביב, בכל שנה גובה העיריה יותר מ-50 מיליון שקל עבור אגרת שמירה! כמו עיריית תל אביב, ישנן עשרות רשויות אשר גבו או גובות את אגרת השמירה, דוגמת: רחובות, רעננה, אשדוד, בני ברק, דימונה, הרצליה, חולון ועוד.
אגרת השמירה במקורה נולדה בתקופת פיגועי הטרור שחוותה ישראל בתחילת שנות האלפיים. הסנונית הראשונה (או הכמעט ראשונה של האגרה) יצאה מעיריית ראשון לציון אשר חוותה פיגוע קשה באותה העת. באותן שנים הייתה תחושה קשה של פגיעה בביטחון האישי של האזרחים ולכן החליטו קברניטי הרשויות באותה עת על הוספת כוח אבטחה מטעם הרשויות המקומיות, אשר ישמש ככוח עזר למשטרה ויטפל גם באירועי פח"ע.
הרשויות המקומיות אשר אישרו חוקי עזר בנושא הקימו כוחות שיטור עירוניים, רכשו ניידות וציוד והקימו מערך אבטחה, בנוסף לכוח המשטרתי, שתמיד סבל ממחסור בכוח אדם. המדינה אישרה לכל רשות תוכנית אבטחה ובהתאם נקבעה אגרה ייעודית, שנועדה למימון תוכנית האבטחה.
בתחילת הדרך האגרה הייתה צנועה והסתכמה בכמה מאות אלפי ₪ לכל רשות וכל עיקרה היה גביית תשלום מינימלי עבור כוח האבטחה שהוקם. ואכן, המאבטחים סייעו לרשויות המקומיות. במהלך השנים היו ניסיונות מצד אזרחים לתקוף את סוגיית חוקיות אגרת השמירה בבתי המשפט השונים וחלק מהתביעות שהוגשו אף הגיעו להחלטות ולפסקי דין. עד אשר בוצעו תיקונים בחוק, אשר הוסיפו את האפשרות לגבות אגרת שמירה בכדי להגשים את אחד מתפקידן של הרשות המקומית - לשמור על הסדר הציבורי.
בשנת 2011 אושרו תקנות אשר הסדירו את האפשרות, מצד הרשויות המקומיות, לחוקק חוקי עזר לטובת גביית אגרת השמירה. בתקנות נקבע, כי המטרה שלהן היא לייצר שמירה ואבטחה (נייחת וניידת) במרחב הציבורי ובמתקני הרשות המקומית, לרבות לצורך מניעת פעילות חבלנות עויינת; סיוע למשטרת ישראל בפעולותיה לשמירת שלום הציבור והסדר הציבורי, אבטחת אירועים המוניים; מניעת פגיעה ברכוש של הרשות המקומית ועוד. תקנות נוספות קבעו את סכום האגרה המרבי שהינו כ-2 ש"ח בממוצע לכל מ"ר כפי שמופיע בתלוש הארנונה ומשתנה בהתאם למאפייני הרשות המקומית.
את אותו כוח אבטחה מסודר, אשר אמור היה לעמוד לצד משטרת ישראל ולסייע לה במניעת פעילות חבלנית ופגיעה בציבור הרחב וברכוש הציבורי, הציבור היה אמור לראות ולהרגיש. בחוק בוצע עדכון נוסף, אשר קבע כי יש חובה לשמור את כספי האגרה בחשבון נפרד ולעשות בו שימוש אך ורק לצורך מימון ענייני שמירה, אבטחה וסדר ציבורי. בהתחשב בסכומים האדירים הנגבים, נשאלת השאלה לאן הולכים באמת הכספים? על פניו, לאור היקפי הגביה העצומים, לא ברור לאן הולכים הכספים בפועל ועניין זה ראוי שייבדק לעומק.
בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה רחבה של גביית אגרות שונות ומשונות. הרשויות גובות אגרת שילוט בסכומים אדירים, אגרת פינוי אשפה מעסקים ועוד, למרות שהן מקבלות תשלומי ארנונה נכבדים ביותר. בנוסף, הרשויות גובות היטלים עבור הקמת תשתיות פיתוח, תשלומים עבור חניה וכמובן יש את גם אגרת השמירה. מערכת האגרות הבלתי נגמרת של הרשויות המקומיות יוצרת מיסים עקיפים ומקורות הכנסה שונים לרשויות, מעבר לתשלומי הארנונה. בתי המשפט, אשר בוחנים את האגרות הללו, מסתכלים על הדברים בעין די סלחנית.
לצערנו, המציאות בתקופה האחרונה שבה ומעוררת את סוגיית השמירה על הסדר הציבורי ובטחון הציבור. נוכח קיומה של אגרת השמירה, ובעיקר לאור היקפיה הנכבדים, ראוי שהציבור יבין את הנושא ויעמוד על כך שהכספים ישמשו באמת לעיבוי הכוחות העוסקים במלאכת השמירה והאכיפה.
הכותב הוא מייסד משרד כץ, גבע, איצקוביץ (KGI) המתמחה במיסוי מוניציפלי