יום אחד זכתה סימי נפתלי, הפקחית היחידה בעיריית הוד השרון לתהילה מקומית: כשנסעה על האופנוע בדרך מגדיאל, הבחינה בגבר מאיים וצועק על זוגתו. סימי ירדה מהאופנוע, ניגשה להרגיע את האישה המאוימת, ועמדה לצדה עד שניידת משטרה הגיעה למקום.
רק בסיום האירוע, כשאיש הטלוויזיה אברי גלעד הופיע משומקום, הבינה סימי כי מדובר בסיטואציה מבוימת במסגרת תכנית הטלוויזיה "מה אתם הייתם עושים". סימי כמובן זכתה לשבחים רבים בתוכנית על הערנות והמחויבות.
"אחרי הרבה שנים בפיקוח של העירייה, למדתי להיות ערנית למה שקורה מסביבי. ראיתי אישה במצוקה, אז לא חשבתי פעמיים, ומיד ניגשתי לעזור. לא חושבת שעשיתי משהו יוצא דופן. רוצה לקוות שכמעט כל אדם היה נוהג כמוני באותה סיטואציה".
"לא בחרתי במקצוע", היא אומרת בטון נחרץ, "המקצוע בחר בי. אני אוהבת לעזור לאנשים. כל בנאדם בעיר שתשאל אותו 'מי זאת סימי? יגיד לך 'לב גדול ועוזרת'. המוטו שלי הוא לעזור, לפני החובה לאכוף. אני לא באה לתת דו"ח על עיוור. אם צריך אז נותנים, אך תמיד אנסה לעזור למי שקיבל את הדו"ח, להסביר לו למה נתתי ומה הוא צריך לעשות".
את מתארת אידיליה. מניח שיש גם קשיים בעבודה. עד לא פגשתי מישהו שאוהב לקבל דו"ח?
חלק מהעבודה שלי זה גם לקבל ביקורת, קללות וצעקות. יש כאלה שאוהבים לקלל, בדרך כלל הם נרגעים אחרי שמסבירים להם.
יש אתגר מיוחד בהיותך אישה במקצוע שנחשב ל"גברי"?
בטח שיש. אנשים לא רגילים לראות אישה סמכותית, להרבה מהם קשה לאכול את זה. אבל שמע, אני לא מתייחסת. פעם הייתי נפגעת, היום אני יודעת להגיב.
איך את מגיבה?
"יש אנשים שאומרים לי 'הלוואי שהכסף של הדו"ח הזה יבוא לך לתרופות". לרוב אני מחייכת ואומרת 'תודה רבה'. בסוף אני נמצאת בתפקיד וחייבת להיות מאופקת. עם כל הקשיים בתפקיד, אני באה בכיף לעבודה.
למתבונן מהצד, זה לא נשמע כיף. לבוא לעבודה ולקבל קללות?
"יש גם ימים פחות טובים, לא אשקר. אבל סך הכל, אני מאוד אוהבת את העבודה שלי. אם יש קושי, הוא לא קשור לקללות אלא לכך שאני אם יחידנית עם תאומים קטנים בבית, שצריכה לעבוד ולפרנס".
פקחית זה לא דבר שכיח. יצא לך להכיר פקחיות בערים אחרות?
"יש לנו קבוצת וואטסאפ לפקחים מכל הארץ. בכפר סבא ופתח תקווה יש כמה נשים".
יש איזה מסר שהיית רוצה להעביר?
"אישה יכולה לעשות הכל, בדיוק כמו גבר. לא פחות טוב. רוצה לאחל לכולן יום האישה שמח".